אם אדם מתחיל עם ודאויות, הוא מסיים עם ספקות; אך אם תנוח דעתו להתחיל עם ספקות, הוא יסיים עם ודאויות. – פרנסיס בייקון
אחד מהקשיים הכי גדולים בחיים שלי הוא התמודדות עם חוסר וודאות. אך ככל שאני גדלה אני לומדת לחיות עם חוסר הוודאות הקיים בחיי כך שלא אמצא במרדף מתיש אחרי הוודאות אלא אוכל לחכות לה בסבלנות ולא אסבול ממנה
וכמו בהקשר של הבחירה להתמקד בחדשות טובות ובתוכן חיובי, כך הדבר לגבי וודאות- כשאני שמה את תשומת הלב על מה שאני לא יודעת -על מה שחסר אז הוא גדל. ולעומת זאת אם אני שואלת את עצמי מה אני כן יודעת? מה חשוב לי? מה אני רוצה? ושמה את תשומת הלב על מה שיש וקיים הרבה מאוד פעמים אני גם מקבלת פרספקטיבה לא רעה בכלל לגבי אי הוודאות, או שאני מקבלת סבלנות והכלה של המצב שבו אני לא יודעת ויכולה לחיות איתו בשלום.
הלקח הכי חשוב שלי הוא לא לפחד מהשאלות , לא תמיד צריך לדעת הכל. וגם במקום שבו יש וודאות הרבה פעמים היא עשויה להתברר כלא אמיתית – הרבה אמיתות נחרצות שיש לנו בחיים הן בעצם לא הכרחיות. ודווקא הספק מאפשר לנו לפרוץ את הגבולות ולהתקדם.
נכון, אנחנו חייבים וודאות כי זה מאפשר לנו יציבות שמאוד חשובה לנו. ולא צריך לקחת את המשפט הזה לקיצוניות ולהפוך את הכל למוטל בספק. המשפט הזה משרת אותי בעיקר במצבים שבהם אני מרגישה קושי מחוסר הוודאות, כשאני מצפה לתשובה או כשאני חסרת סבלנות בצורה שמושכת ממני יותר מדי אנרגיה.
התמונה של אמיל טג’ר שתפסה רגע כל כך יפה בעדשה
סוף שבוע מופלא שיהיה
