“החיים הם לא עניין של המתנה לסערה שתעבור, אלא ללמוד איך לרקוד בגשם” ויויאן גרין
בכל פעם כשעומדת סערה להגיע בחוץ, אני נערכת מראש ומשתדלת להימנע משהות ממושכת בחוץ, מכינה לי שוקו חימום ומתכרבלת לי בצפייה שהסערה שבחוץ תחלוף מהר, אבל כשאני כבר בחוץ והסערה תופשת אותי בהפתעה – ולא מוכנה אין לי הרבה יותר מדי אפשרויות ולכן אני זוכרת את המשפט הזה ואת היכולת שלי לבחור בכל רגע איזו פרשנות לתת למציאות כדי לאפשר לעצמי לחיות עם המציאות המפתיעה בשלום.
לעומת מזג האוויר שפעמים רבות ניתן להיערך אליו בכל מה שקשור בסערות, בחיים זה הרבה פעמים ממש לא המצב. כשמציאות חיים מוגדרת כ”סערה” המשמעות היא שהמציאות הגיעה בעוצמה גדולה כמו של סערה ותפסה את האדם לא מוכן ויש לה יכולת לגרום להרבה מאוד הרס. כשסערות כאלה מגיעות לחיינו – ואני לא חפה מכאלה לו היינו יכולים לזכור את המשפט הזה ולראות למרות שמדובר בסערה מהם הדברים שיכולים לסייע לנו ולאפשר לנו להתגבר על המציאות המפתיעה בהצלחה נוכל לשרוד ולא רק לשרוד אלא להקדים את סיום הסערה ולצמצם את העוצמה של הסערה גם בפעמים הבאים שהיא תאיים להגיע.
התמונה של תמי תמוז שמוצגת בתערוכה “זמן אור” בבית ציוני אמריקה בתל אביב. אומרים שאת החושך אפשר לגרש ע”י האורות הקטנים כשהם מתאחדים לאור אחד איתן- ולכן, לכבוד חג החנוכה שבפתח, התאחדו יחד מספר אמנים מתחומי הציור, צילום ופיסול והאירו את הגלריה בעזרת אמנות המאפשרת את הביטוי האישי והיציאה אל האור.
