ברחבי העולם התחילה מגמה צנועה ולא מאורגנת של אנשים “מחלקים”: הם מזהים צרכים של אנשים אחרים סביבם ומסייעים להם, בלי לחכות שמישהו אחר יעשה את זה. פשוט ללכת ולחלק. זה פשוט כמו שזה נשמע.
אחת הדוגמאות לכך היא אזרחים, גם בישראל, שמחלקים שמיכות חמות לדרי רחוב (הומלסים). הם נוהגים לקנות שמיכות חמות בחורף, ולצאת לערים הגדולות לחלק אותן למי שזקוק. אנשים אחרים קונים לדרי הרחוב אוכל מזין, מים, סיוע רפואי (לרבות תכשיר דוחה יתושים בקיץ, משחת שיניים, או טיפול מקצועי ממש), בגדים וכל צורך אחר.
דוגמה אחרת היא אנשים שמשיגים מידע אישי על משפחות נזקקות, ומסייעים להן עם הצרכים השונים.
סוג אחר של “מחלקים” הוא תורמי שירות בחינם. יש אנשים שמתנדבים להעביר שיעורים פרטיים לילדים ממשפחות מעוטות יכולת. מתנדבים אחרים מסייעים לקשישים לבצע מטלות כמו קניות או ניקיון הבית.
העזרה הזו לא מחליפה את העמותות, ולא מתיימרת לעשות זאת
“חשוב מאוד להדגיש”, מספר אילן, שנוהג לחלק שמיכות ובגדים לדרי רחוב בישראל, “שהעזרה הזו בשום אופן לא צריכה לבוא על חשבון סיוע מאורגן. היא עומדת בנוסף אליו, לא במקומו. לעמותות וארגונים מסודרים עדיין יש הרבה יותר כוח מאשר לאנשים פרטיים שאינם מאורגנים. חשוב לסייע להם ולתרום להם. העזרה האישית, להומלסים ולמקבצי נדבות בכלל, היא פעולה קטנה שנועדה להגיע אל אותם אנשים שבדרך-כלל העמותות מפספסות. היא בוודאי לא מחליפה פעילות רצינית של עמותות”. הוא מסביר לי שגם כשעוזרים לבן-אדם, חשוב לעשות זאת באחריות. לדוגמה, כשהוא מסייע לדרי רחוב הוא מקפיד לקנות להם אוכל בריא, ולא “ג’אנק” שיכול להחמיר בעיות רפואיות.
תרבות המחלקים היא יותר עניין של גישה אישית מאשר רעיון מגובש. רוב המחלקים עושים את זה בכלל בלי לדעת שיש לזה שם. לא תמיד הפעולה היא גרנדיוזית, ולא תמיד היא מתמקדת באנשים נזקקים או מעוטי יכולת. לפעמים מדובר בפעולות קטנות וצנועות של אמפתיה “על הדרך”. לדוגמה, אנשים רבים בישראל ובעולם פיתחו מנהג של חלוקת מים קרים בקיץ: כשהם יוצאים מהבית הם נושאים איתם בתיק בקבוקי מים קרים, וכשפוגשים אדם שנאלץ לשהות זמן רב בחום, הם מגישים לו בקבוק. זה יכול להיות כל אחד: מנקה רחובות, מחלק פלאיירים, גנן ציבורי, מפגין (כן, גם אם אנחנו לא מסכימים עם הנושא שהוא מפגין עליו), מאבטח, ובארץ גם אנשי חב”ד בדוכני תפילין.
כשאני שואל את אילן, הוא אומר לי שהוא תומך מאוד בתרבות של מעשים קטנים של אמפתיה, כל עוד היא מעודדת אותנו להמשיך ולפתח את האמפתיה, ולא רק לסמן “וי” ולחשוב “עזרתי מספיק”.
חבירה לעמותות
מעניין לציין שאין הפרדה ברורה בין תרבות המחלקים לבין עמותות מאורגנות. עמותות רבות מעניקות מידה רבה של עצמאות לתורמים ולמתנדבים שלהן. דוגמה ראויה לציון היא עמותת דור לדור הישראלית. היא מתווכת בין המתנדב לבין הקשיש הבודד או הקשיש שזקוק לעזרה. מאותו הרגע עיקר הדיאלוג הוא בין המתנדב לקשיש. כמוה גם עמותות אחרות שמסייעות לקשישים, כמו עמותת מהלב לצלחת.
דוגמה אחרת היא עמותת Givit העולמית. היא מפרסמת באתר שלה רשימת צרכים של אנשים נזקקים ונפגעי אסונות. כל תורם שמעוניין יכול לבחור את הפריטים שברצונו לממן, ולשלם עליהם באופן מקוון. כך, האתר מעניק אפשרות לכל אחד מאיתנו לקנות ולחלק פריטים לנזקקים בלי לצאת מהבית.
לסיכום: תרבת המחלקים היא תרבות נפלאה של ערבות הדדית ואמפתיה, שכל אחד מאיתנו יכול לאמץ לעצמו.
