אם נחשוב על כך לרגע, הרי שיש מן האבסורד בעובדה שבעוד שעלינו ללמוד שנים כדי לקבל הכשרה והכרה רשמית במקצוע מסוים, הרי שב’מקצוע’ ההורות לא נידרש מאתנו דבר.
נכון, הגיוני שאין צורך באישורו של איש על גופנו ועל החלטנו להרחיב את התא המשפחתי, אולם נושא ההדרכה הורית עוטה על עצמו התייחסות מוטעית ועל-פיה מוטב לפנות לאיש מקצוע רק במקרים בהם אנו פוגשים באתגר.
במאמר הבא אציג את מהותה של ההדרכה ההורית ואשתדל לנפץ את הסטיגמה לפיה פנייה ליועץ חיצוני, משמעה שאני הורים ‘פחות טובים’.
מהי הדרכה הורית?
הדרכת הורים, ידועה גם בשם הנחיית הורים, היא תהליך שמועבר על-ידי איש מקצוע מוסמך יחד עם ההורים.
מטרת התהליך היא לסייע להורים להתמודד עם קשיים מול ילדיהם, קשיים אשר יכולים להתבטא במגוון דרכים: דפוסי התנהגות שליליים (דוגמת ילד שמתחצף או מרביץ), סיוע לילד בהתמודדות עם אתגרים שונים (דוגמת ילד שמתקשה חברתית או מתקשה להגיע להישגים בלימודים), סיוע להורים להבין טוב יותר את ילדיהם (מדוע הוא מתעלם? מדוע היא לא משתפת אותי בכל מה שעובר עליה?) וכיוצא בכך.
ידוע כי להורה ישנה תרומה עצומה בעיצוב ילדיו, וככל שמתגברים המחקרים בתחום, כך עולה חשיבותה של ההדרכה ההורית.
ההדרכה יכולה להתקיים במתכונת של סדנת הורים בקבוצות, אולם לרוב יהיה מדובר במפגשים פרטניים ואישיים בין ההורים לבין המדריך או המדריכה. הסיבה לכך כמובן נעוצה בעובדה שכל תא משפחתי מתמודד עם אתגרים שונים, וכל ילד וילדה מביאים עמם עולם פנימי שונה והווי משפחתי אחר.
הדרכה הורית לא נדרשת רק בעתות מצוקה
הסברה הרווחת היא שהדרכות הוריות נדרשות אך ורק כאשר ההורים חווים משבר חריף מול ילדיהם.
זהו יכול להיות ילד שמכה ילדים בגן או אף את הוריו, ילד שמקלל, מתעלם, מתחצף או מתנהג באופן מדאיג.
כדאי לדעת, גם כאשר הכול ‘עובד כשורה’, הרי שעדיין ישנה תמורה עצומה להדרכה.
אני בהחלט יכול לומר שהדרכה הורית עושה להורים סדר בבית. יש אף הורים שסיכמו את התהליך ככזה ששינה את אורח החיים בתא המשפחתי.
בכוחה של ההדרכה ההורית להעניק לנו כלים לבית שיושביו תומכים זה בזה ומבינים זה את זה.
פעמים רבות אני מתאר זאת כמעין סינרגיה שבמבט לאחור מבהירה לנו עד כמה התרחשו מאורעות שונים בבית בעבר, מאורעות שכעת אנו יודעים להסביר את מקורותיהם.
כיצד נראות הדרכות הוריות?
הדרכה הורית מתקיימת יחד עם ההורים בקליניקה שמטרתה ליצור סביבה מכילה, פתוחה, קשובה ואובייקטיבית.
בתחילה, המטרה היא לשמוע את האתגרים עמם מתמודדים ההורים, וכבר מן המפגש הראשון לספק תובנות ועצות ליישום.
במסגרת המפגשים שאני עורך, המפגש השני מתקיים בביתם של ההורים כאשר המטרה היא לצפות ולהבין את האינטראקציה שמתרחשת בבית. כיצד ההורים מגיבים, כיצד הילדים מגיבים, מה הדו-שיח שנוצר בין הצדדים?
מפגש זה נחשב אמנם נחשב לפאסיבי ואיננו כולל כל עצה, אולם הוא עוצמתי ומהווה אבן דרך משמעותית בתהליך.
יתר המפגשים מתקיימים בקליניקה, ובכל מפגש בוחנים כיצד העצות השונות אפשרו להביא לשינוי באווירה שבבית ולשינויים התנהגותיים אצל הילדים.
חשוב לציין: הגישה הרווחת היא שאין כל דרך ממשית להורות לילדים או נערים ונערות לשנות את התנהגותם. הסוד להצלחה מתחיל בשינוי התגובה של ההורה. כאשר ההורה משנה את האופן בו הוא מגיב לסיטואציה, כך גם ילדו אט אט ישנה את דרכיו.
דוגמה לכך היא ילד שאיננו מסכים לבוא לאכול בעת שקוראים לו, וממשיך לשחק בחדרו.
אם נמשיך לאפשר לו לשחק ולאכול מתי שמתחשק לו, הרי שהוא ימשיך לא להקשיב לנו.
אך אם לא נצעק ולא נגער, פשוט נאסוף את האוכל מן השולחן ונודיע לו שכאשר תמה שעת האוכל אז הרי שהארוחה איננה זמינה עוד, הוא יבין שהוא יצא מופסד, וישנה את דרכו. לא רבנו, לא צעקנו. פשוט שינינו את אופי התגובה.
מצאתם עניין בדוגמה זו? שמי רון שמעוני יועץ הורים מוסמך, ואני מזמין אתכם לבקר באתרי ולהתרשם ממאמרים רבים נוספים אותם אני מפרסם מדי חודש. במאמרים אלו, אני מתייחס לנושאים ואתגרים שונים בהם פוגשים הורים לפעוטות, ילדים ומתבגרים.
