עו”ד דיני משפחה אסתר שלום – “יורש לפי צוואה שמת לפני המוריש”
מטבע הדברים, רוב היורשים שנקבעים בצוואה הולכים לעולמם לאחר שהמצווה עצמו נפטר. אולם, למרבה הצער, לעתים מתרחשים מקרים שבהם היורשים לפי הצוואה הולכים לעולמם לפני המצווה עצמו. מדובר למשל במקרים בהם ילדיו של המצווה הולכים לעולמם לפניו וזאת עקב מחלה, תאונה, פעילות צבאית, וכיו”ב.
במקרים אלו מתעורר הצורך לקבוע מי יהיה היורש שייקבע במקומו של היורש שמת לפני המצווה, ויירש את חלקו לפי הצוואה.
הסדר “יורש במקום יורש” לפי סעיף 41 לחוק הירושה
בדרך כלל מקובל שהמצווה עצמו קובע במסגרת צוואתו מי יהיה היורש שיחליף את היורש שמת לפניו, וזאת בהתאם להסדר של “יורש במקום יורש” לפי סעיף 41 לחוק הירושה.
סעיף 41 (א) לחוק הירושה קובע כי “המצווה רשאי לצוות לשניים על מנת שיזכה השני אם לא זכה הראשון; השני יזכה אם מת הראשון לפני המצווה …”.
במקרה כזה, היורש השני ייחשב כמי שהמצווה הוריש לו את רכושו מלכתחילה.
סעיף 49 לחוק הירושה
אם המצווה לא קבע בצוואתו מי יהיה היורש שיחליף את היורש שמת לפניו, יחול סעיף 49 לחוק הירושה, כפי שהוא תוקן במסגרת תיקון מס’ 7 לחוק, ואשר קובע כך:
“49. יורש שמת לפני המוריש.
זוכה על-פי צוואה שמת לפני המצווה, ולא קבע המצווה אדם אחר שיזכה במקומו – אם בשעת מות המצווה נשארו צאצאים של אותו זוכה, יזכו הם לפי כללי החלוקה שבירושה על-פי דין; בכל מקרה אחר הוראת הצוואה לטובת אותו זוכה מתבטלת.
כלומר, סעיף 49 לחוק הירושה מבדיל בין מצב שבו יש ליורש שמת צאצאים משלו בשעת מותו של המצווה או לאו.
- אם ליורש שמת יש צאצאים משלו – יזכו צאצאיו של היורש שמת בחלקו בצוואה, וזאת לפי כללי החלוקה של ירושה פי הדין שקבועים בחוק הירושה.
- אם ליורש שמת אין צאצאים משלו – הוראת הצוואה שלטובתו תתבטל.
אולם, סעיף 49 לחוק אינו קובע מי יירש במקומו את חלקו לפי הצוואה, ועל כן מתעוררת השאלה האם יהיו אלו היורשים של המצווה לפי הדין או יתר יורשיו של המצווה לפי הצוואה.
שאלה זו נדונה על ידי בית המשפט לענייני משפחה במסגרת תיק ת”ע 43073-01-12 י.ש. נ’ י.ק.
בית המשפט קבע שכדי לקבוע מי היו היורשים החליפיים יש להתחקות אחר רצונו של המצווה כפי שניתן ללמוד עליו מהצוואה, וזאת לאור עקרון כיבוד רצון המת. אם המצווה קבע למשל בצוואתו שעזבונו יחולק אך ורק בין היורשים שהוא קבע בצוואתו, אזי גם החלק של היורש שמת לפניו יחולק ביניהם בלבד, ולא בין יורשיו של המצווה לפי הדין.
תחולת תיקון מס’ 7 לחוק.
תיקון מס’ 7 של חוק הירושה התקבל בשנת 1985. נוסחו המקורי של סעיף 49 לפני שהוא תוקן במסגרת תיקון מס’ 7 לחוק כי במקרה של יורש שמת לפני המצווה, ירשו אותו “בן הזוג או הצאצאים” שלו. תיקון מס’ 7 מחק את המונח “בן זוג”, כך שכיום רק צאצאיו של היורש שמת לפני המצווה יכולים לרשת את חלקו בצוואה.
במסגרת ע”א 124/87 קליר נ’ וינבוים קבע בית המשפט העליון שתיקון 7 לחוק חל גם על צוואה של מצווה שמת לפני שהתיקון נכנס לתוקף, ובתנאי שלא ניתן לגביה צו קיום צוואה לפני שהתיקון נכנס לתוקף, וזאת לאור סעיף 14 לנוסח התיקון. כלומר, המועד הקובע לעניין תחולת תיקון מס’ 7 לחוק על צוואה כלשהי הינו מועד מתן צו קיום הצוואה ולא מועד מות המצווה.
יורש ראשון בהסדר “יורש אחר יורש” שמת לפני המצווה
ישנן צוואות שבהן המצווה קובע הסדר של “יורש אחר יורש”, לפיו הוא מוריש את עזבונו ליורש ראשון, וכי לאחר מותו של היורש הראשון יועבר העזבון ליורש שני אחריו, וזאת לפי סעיף 42 לחוק הירושה.
כאשר היורש הראשון שנקבע בהסדר “יורש אחר יורש” מת לפני המצווה, מתעוררת השאלה מי יירש את חלקו של היורש הראשון שמת: האם יורשיו לפי הדין של היורש הראשון, וזאת לפי סעיף 49 לחוק הירושה, או היורש השני שנקבע בהסדר של יורש אחר יורש, וזאת לפי סעיף 42 לחוק.
במסגרת ת”ע 102460/06 עזבון המנוח מ.פ. נ’ מ.ק. נקבע כי אם היורש השני שנקבע כ- “יורש אחר יורש” יוכיח שכוונת המצווה הייתה להוריש לו את חלקו בעיזבון לא רק כ-“יורש אחר יורש”, אלא גם כ-“יורש במקום יורש” (לפי סעיף 41 לחוק הירושה), אזי היורש השני יירש את חלקו של היורש הראשון, ולא יורשיו לפי הדין של היורש הראשון לפי סעיף 49 לחוק.
במסגרת ת”ע 12602-11-12 מרכז משען בע”מ נ’ ד. נדונה צוואה של אשה שקבעה הסדר של “יורש אחר יורש“, לפיו היא מורישה בתחילה את כל רכושה לבעלה, וזאת בתנאי לאחר מותו יועבר רכושה לשתי אחיותיה.
למנוחה לא היו ילדים משלה, אולם לבעלה היו ילדים משלו מנישואים קודמים. הבעל נפטר לפני האשה. לאחר מותה של האשה, התעוררה מחלוקת לגבי השאלה מי זכאי לרשת את חלקו של הבעל בצוואה, וזאת בין ילדיו של הבעל שמת (לפי סעיף 49 לחוק הירושה) לבין אחיותיה של האשה (בהתאם להסדר של יורש אחר יורש לפי סעיף 42 לחוק).
בית המשפט קבע כי התשובה לשאלה זו תיקבע לפי אומד דעתו של המצווה הספציפי, וזאת לאור פסק הדין של בית העליון בע”א 5654/92 מורשטיין נ’ מסר, שקבע כי “סעיף 49 מצוי בפרק השלישי לחוק הירושה שכותרתו “ירושה על פי צוואה”. על כן יש לראותו כמתווה נתיב הורשה המתחקה אחר אומד דעתו של המצווה הספציפי, כפי שהוא עולה מן הצוואה, להבדיל מכללי הירושה על פי דין שבפרק השני, שביסודם הנחה כללית העולה מניסיון החיים בדבר רצונם המשוער של בני אדם”.
בהתאם להלכה זו קבע בית המשפט שלמנוחה ואף לבעלה לא הייתה כל כוונה להוריש את עיזבונה לילדיו של בעלה מנישואיו הקודמים, ועל כן אחיותיה ירשו את חלקו של בעלה בצוואתה. בית המשפט הגיע למסקנה זו מאחר שהמנוחה קבעה בצוואתה שהיא מורישה לבעלה את עזבונה בתנאי שלאחר פטירתו רכושה יועבר לאחיותיה. בנוסף, בעלה של המנוחה עצמו נישל את ילדיו מעזבונו, מאחר שהוא קבע בצוואתו שהוא מוריש את כל עזבונו למנוחה, וכי הוא לא מוריש לילדיו דבר מלבד אלבום בולים.
פנו אל עורכת הדין אסתר שלום, האמונה על ניהול תיקי משפחה מורכבים ובעלת ניסיון משמעותי בייצוג צוואות וירושות וקבלו תמיכה וייעוץ מקצועי!
יודגש כי המאמר אינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי ובכל עניין בנושא מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בתחום.
עו״ד אסתר שלום
דרך אבא הלל 7, רמת גן, 5252204
טלפון: 052-970-6731
