בעולם שבו הרבה מאוד “שחור ולבן”, סטיגמות ומוסכמות כמו זה שאנחנו חיים בו מדי פעם יש קולות אחרים שקוראים לשמירה על הייחודיות והאותנטיות של הפרטים. לאנשים שמבינים אומנות הצורך הזה מובן אבל האמת היא שהצורך הזה הוא הזדמנות לכולנו להיפתח לצבעים מנהגים וסיפורים שלא הכרנו או שמענו בעבר שיש לנו גם מה ללמוד ולקחת מהם לתרבות ולחברה במירוץ נגד הזמן.
משה אש. מעצב בן 61 מתל אביב, מציין החודש שנתיים לפעילות שלו במיזם “רוקמות” בעיר שדרות, בו מתכנסות שלוש פעמים בשבוע במועדונית “עצמאות”, 15 נשים יוצאות הקהילה האתיופית בגילאי 40-80 כדי לעסוק יחד ברקמה, לימוד עברית פרטני, ולימוד תפירה. “אני חוזר כל שבוע, לאזור הבית בו נולדתי, קיבוץ סעד שסמוך לעיר שדרות- ליום עבודה משותף, הכולל עבודת רקמה, פיתוח מוצרים, ומפגש חברי-לימודי.”
כל יום ראשון במשך 4 שעות הנשים רוקמות ויוצרות מבחר מגוון של מוצרים בעלי מסר אמנותי ייחודי עם ערך חברתי. המוצרים מתאימים כשי לקראת החגים ולכל הזדמנות: בתי מזוזה רקומים, לוחות שנה, סלים קלועים בקליעה מסורתית מסנסני תמרים, מצעיות לשולחן (פליסמנטים), תכשיטי טקסטיל שעיצובם מבוסס על תכשיטי הכסף והזהב המסורתיים האתיופיים, סימניות, תחתיות לשתייה, מגנטים וכן ערכה ללימוד רקמה- “סודות הרקמה האתיופית” בעברית ובאנגלית.
פעילות הרקמה המשותפת מאפשרת לנשים לשמור על האומנויות האתיופיות המסורתיות, תוך מתן ביטוי לקול האישי של כל רוקמת. בנוסף, מכיוון שהמוצרים השונים נארזים ומשווקים ברחבי הארץ והכנסותיהן מועברים לרוקמות, הפעילות מאפשרת את הרחבת ארגז הכלים הכלכליים של משתתפות הקבוצה והזדמנות תעסוקתית בשכר הוגן.
בימי שני יש אפשרות לנשות הקבוצה ללמוד עברית באופן פרטני עם מתנדבת להעשרה ושיפור המיומנויות שלה. בימי רביעי מתנדבת אחרת מעבירה לנשים שיעורי תפירה.
האומנות מגשרת על הפערים
אש מספר כי בעבר עיצב מוצרים מעבודות רקמה של נשים מהעדה האתיופית והתאהב בצבעוניות, בקצב ובמיוחד באנשים הנפלאים של העדה “נחשפתי לרקמה האתיופית לפני שנים רבות” מספר אש “ונשבתי בצבעוניות העזה שברקמה. מלאכת הרקמה מאופיינת בניגודי צבעים, ניגודי צורות, טעם אישי ושילובם יחד למעשה רקמה מוגמר. הרקמה נרקמת באופן חופשי ע”י כל רוקמת, לפי דמיונה ומבטאת עולם עשיר של מחשבות ודימויים”.
את הקבוצה מלווים מתנדבים מקיבוצי האזור: גילי זיוון , נורית קראוס וחגית רפל מקיבוץ סעד, צילה לוי ואסתר ניב מקיבוץ גבים, משה אש מתל אביב וכן טלי אנגדיה מנהלת המרחב של המרכז הקהילתי “עצמאות” בעיר שדרות ויהודית טיגבה, סטודנטית ממכללת ספיר.
הרבה יותר מעסק חברתי
הקבוצה כבר מזמן מהווה בית שני לכל החברים ובנוסף לפעילות השוטפת אנחנו גם אנחנו מארחים במרכז שלנו, קבוצות מטיילים ואמנים באירוח אתיופי ובסדנאות רקמה. הקבוצה הזו היא הלב הפועם מאחורי כל רקמה ומוצר המכילים את שמחת היצירה, העשייה המשותפת, החברות והקבלה וההכלה של כל אחד מאיתנו.”
כחלק מפעילות הקבוצה תועדו ע”י צלה לוי וטלי אנגדיה סיפורי העליה של חברות הקבוצה. אחד מסיפורי הרוקמות הוא סיפורה של אלמז שמשמעות שמה באמהרית הוא “יהלום”. היא מספרת שזכתה בשם שלה מפני שנולדה אחרי חמישה בנים. החיבור שלה לנשיות מתבטא ברקמה והיא סיפרה שבאתיופיה היא התחתנה בגיל צעיר מאוד והתוודעה לבית הנידה שהוא מקום שבו שוהות נשים בתקופת המחזור החודשי או אחרי לידה של בן (40 יום) או בת 080 יום) בהפרדה מוחלטת מהגברים.
ב”בבית הנידה יש לנשים חופש. לא עושים כלום, השכנים מביאים בתורנות את האוכל, כשאני שם את מביאה לי, כשאת שם אני מביאה לך. הילדים לא יכולים להיכנס, הגברים משתגעים כשהאישה לא בבית. הם צריכים לטפל בכול, לומדים להעריך את האישה, החופש מחזק ומאפשר מנוחה. “
בבית הנידה נהגו הנשים לרקום. הרקמה הייתה על שמלות וכל אחת מהנשים פיתחה את הרקמה שלה בהתאם לאופי שלה ולדמיון שלה. הרקמה היא עבודה נשית, היא מעידה על נשיות. אלמז סיפרה שהגויים היו מביאים שמלות לרקמה, והבנות הרוויחו מזה כסף. היא סיפרה שהיא הצטיינה ברקמה וחשה גאווה ,כשבחרו את העבודה שלה.
בבית הנידה הנשים ישבו הרבה יחד, ובזמן הזה דיברו יחד הרבה, רקמו. היה זמן להשקיע ברקמה, בשילוב הצבעים, באיכות העבודה. ולכן הרקמות של הנשים היהודיות נבחרו יותר.
הרקמה במועדון עצמאות מבחינתה היא הבית. היא מספרת שהגיעה לארץ עם שמלה אחת וכאן רקמה אותה. “הפרויקט מתפתח, זה לא רק עניין של תגמול כספי, כולנו כאן חברות, כולם עובדים יחד על הפיתוח. היום מקשיבים לנו, מכילים אותנו, נותנים לנו כבוד. יש לי קשיים בבית, אבל כשאני מגיעה לכאן הדאגה פוחתת. גם אם אני באה לכמה דקות זה עושה לי טוב. זו עבודת קודש, זה בעצם מחזיר אותנו לחברות, לביחד ולאחריות שהיו לנו בבית הנידה”.
השפעות הקבוצה חוצות דורות וגדרות
השפעות הקבוצה חוצות דורות וגדרות
פעילות הקבוצה תורמת גם לחיבור בין דור העולים לדור הילדים, שנולד וחונך בישראל וחשיפתו לאוצרות התרבותיים שהביאו עימם העולים מאתיופיה. “אנחנו מקבלים המון פידבקים כמה הפעילות הזו תורמת ומיטיבה עם המשתתפות, הם מאוד גאים ומפרגנים בבנות המשפחה שלהן שלוקחות בה חלק ובעתיד גם מתוכננות פעילויות עם בני המשפחה המורחבת.” בנוסף הפעילות נחשפת לקהל הרחב דרך רכישת המוצרים בירידים ובתערוכות שונות שבהן משתתפת הקבוצה. במרכז “עצמאות” נערכות סדנאות רקמה וסיורים מודרכים שבמהלכם ציבור המבקרים יכול ליהנות ולהכיר את האומנות האתיופית שמשקפת את יופיה ועדינותה של הקהילה.
השפעות הקבוצה חוצות דורות וגדרות
אחת מתופעות הלוואי החיוביות של הפעילות הקבוצתית תורמת גם לחיבור בין דור העולים לדור הילדים, שנולד וחונך בישראל וחשיפתו לאוצרות התרבותיים שהביאו עימם העולים מאתיופיה. “אנחנו מקבלים המון פידבקים כמה הפעילות הזו תורמת ומיטיבה עם המשתתפות, הם מאוד גאים ומפרגנים בבנות המשפחה שלהן שלוקחות בה חלק ובעתיד גם מתוכננות פעילויות עם בני המשפחה המורחבת.” בנוסף הפעילות נחשפת לקהל הרחב דרך רכישת המוצרים בירידים ובתערוכות שונות שבהן לוקחת הקבוצה חלק, ואף בסדנאות רקמה וסיורים מודרכים שמועברים במרכז לקבוצות ולחיילים שבמהלכם הציבור הישראלי יכול ליהנות מחשיפת הציבור הישראלי לאומנות האתיופית שמשקפת את יופיה ועדינותה של הקהילה.
לקראת ראש השנה, הוצאנו לוח שנה מיוחד, המוקדש לזכרה של גטניהו, חברת הקבוצה שנפטרה לפני חודשיים ממחלה קשה, בו שולבו רקמות של כל חברות הקבוצה ושירים של משוררות ישראליות. עבודות הרקמה והשירים שלצידן יוצגו בתערוכה במשכן הכנסת, לקראת חג הסיגד שיחול ב-27 לנובמבר התערוכה תוצג עד חג הפסח.
