יש בחירות שנעשות כשאנשים מרגישים שהם במקום נמוך מבחינה נפשית, ויש בחירות שאנשים עושים כשהם במקום נמוך מבחינה כלכלית. הרבה פעמים הבחירות האלה לוקחות אותם אפילו יותר נמוך. אבל יש מי שדווקא מהמקום הנמוך ביותר שלהם – גם נפשית וגם כלכלית הגיעו לפסגה ומעוררים השראה גדולה.
אישה כזו היא דינה דגן בת ה- 60, שכיום חיה במקום הנמוך ביותר בעולם מבחינה גאוגרפית, כתוצאה מבחירה שעשתה אי שם בשנת 2001 ,אבל דווקא המקום הזה שלה הוא אחד מהמקומות המקסימים ביותר בארץ שמאוד כדאי לבוא ולבקר בהם.
כדי להבין את גודל הסיפור צריך לחזור אחורה לאחד מימי השישי באמצע חודש מאי שבשלהי תקופת האינתיפאדה השנייה בשיא תקופת הפיגועים בירושלים, דינה אם לשלושה ניהלה ביד רמה את הפאב ביאנקיני השוקק שבו שהו לפי ההערכות בין 200-300 צעירים. חלק מצוות העובדים במקום ערביים ואחד מהם -סוחר נרגילות וטבק מרמאללה עורר את חשדה של דגן מכיוון שלא היה אמור להיות באותו הערב במקום.
היא שאלה אותו כיצד, למרות העוצר הצליח להגיע ותשובתו עוררה בה חשד. וכך למרות הרעש וההמולה החלה לעקוב אחריו. תוך כדי כך היא מבחינה בשקית חשודה ומנצלת רגע שבו השקית הייתה ליד ערימת מתנות יום הולדת והסוחר איננו. היא פותחת את השקית ולתדהמתה מגלה בה מטען עם שעון עצר. היא יוצאת מהפאב עם השקית ומניחה אותה מחוץ לפאב תוך כדי שהיא מזעיקה את המשטרה.
כעת במשך דקות ארוכות היא פועלת בו זמנית כדי לשמור את החוגגים בפאב בחדר הפנימי ביותר מצד אחד, מצד שני את העובדים הפלסטינים שהיא יודעת שאינם חשודים בדבר היא שולחת החוצה לפני שהמשטרה תגיע ותתנכל להם לחינם, ואת העוברים ושבים היא מרחיקה מהאזור. למרות אזלת ידה של המשטרה שלא נענתה לקריאתה שוטר בודד שהיה במקום הזעיק את החבלנים שביצעו פיצוץ מבוקר שגורם נזק גדול מאוד לפאב ולחנויות הסמוכות אך לא לנפגעים בנפש.
מפכ”ל המשטרה עצמו מגיע לפגוש באישה האמיצה שהצילה את מאות המבלים מאסון כבד ובהמשך היא גם ממשיכה לסייע למשטרה לתפוס את המחבל שנלכד לבסוף אחרי חודשיים. באותו הזמן כשהתרחש הפיגוע בקפה רימון ברחוב הסמוך היא מבינה שאיננה יכולה להישאר בעיר ובהחלטה של רגע היא סוגרת את הפאב ובורחת עם שלושת ילדיה לים המלח.
בתחילה הם גרים על מזרונים ובהמשך מקימים אוהל ובגלל הרקע הגדול שלה במסעדנות היא מצליחה לבשל ולאט לאט מתחילים להגיע אליה לים המלח סועדים שזוכרים אותה מירושלים ושלב אחרי שלב היא ממשיכה בלב מלא באמונה ובביטחון להקים מחדש את ביאנקיני וכמו הגנרל שעל שמו קרוי הרחוב והכפר היא מציבה לעצמה מטרה להפריח את השממה. היא פותחת מסעדה קטנה שלימים הופכת לכפר הנופש ביאנקיני.
המיקום הייחודי של כפר הנופש בסמיכות גבוהה לגדר המערכת היוותה בהתחלה בעיה אך לבסוף הודות לנחישות ודבקות במטרה דווקא הקרבה לגבול הגדר היא זו שמאפשרת את דו הקיום הגדול שדגן גם אחרי כל מה שעברה מאמינה בו בכל מאודה.
כפר הנופש שהתחיל מארגז ומחלום, משתרע כיום על שטח של 250 דונם. לפני מספר שבועות ביקרתי במקום בעצמי וגם נפגשתי עם דינה מעוררת ההשראה, ואחד מהדברים המדהימים ביותר לראות הוא ההשראה של דו הקיום שהיא מהווה, באופי שלה ובאופי של המקום שכולו בא לידי ביטוי החל מהפרטים הכי קטנים בעיצוב אוריינטלי מרוקני שמי שלא רוצה /יכול לטוס לארץ הרחוקה יכול לנסוע שעה ועשרים מתל אביב ולהגיע למרוקו הקטנה שבה מדברים עברית.
ובה ורק בה אפשר לבלות בארוחת ערב ולגלות שדינה פתחה את שערי המקום לגדוד חיילי הנדסה שהיה אמור ללון בקרבת מקום אך בשל הגשמים הוא הוצף ופנו אליה כדי לישון בחניון. דינה לא הסכימה שהם ילונו בחניון ופתחה בפניהם את חדרי החאן ואף הזמינה אותם לארוחת ערב מרוקאית עשירה באווירה של חפלה שמחה שבסופה מצאנו את עצמנו מרקדים יחד עם החיילים.
והודות למגיפת הקורונה המשתוללת בעולם רבים מחפשים מקום לבלות בו את חופשות הפסח עם המשפחות -אז אם כבר ירדנו כל כך נמוך בסבבי מערכות הבחירות שלנו ובא לנו קצת לעלות – כדאי להתחיל בכפר הנופש ביאנקיני שממוקם אמנם במקום הכי נמוך אך הודות לעוצמות של ים המלח הקסום ושל האישה המיוחדת הזו הוא מקום שמעלה את כל מי שמגיע אליו גבוה גבוה.
