“אז נרים כוס יין ונשתה לחיים לחיי החיים החדשים שלי”/ישראל בר און

כבר שבועיים שכל בוקר המילים של השיר המדהים הזה של אחד מהיוצרים הכי מוכשרים שלנו בארץ, מתנגנות לי בראש כל בוקר.. וזה לא קשור רק לעובדה שנולדתי בחג השבועות שחגגנו לפני שבועיים בתאריך העברי ומאז אני בתחושת יום הולדת בעצם כל בוקר…זה קשור הרבה יותר לעובדה שכל בוקר בשבועיים האחרונים יוצא לי לפגוש את היוצר בכבודו ובעצמו בבית הקפה בשכונה כי הוא הבריסטה החדש.

לפני 4 שנים אני הייתי בדיוק במקום שלו- לא כבריסטה אבל עבדתי חודשיים בעצמי בקפה השכונתי כי בדיוק פוטרתי מהעבודה בתפקיד מאוד בכיר- והחלטתי לא לשבת בבית אלא להתמקד בעשייה וגם הבעלים של בית הקפה בדיוק היה זקוק לעזרה וקפצתי על זה. בחודשיים האלה התמודדתי עם הקושי לקום כל בוקר ב:05:00, לא לקחת את הבן שלי לגן, ולפגוש הרבה מאוד חברים וקולגות מהצד השני של בית הקפה.

המון התמודדויות נפשיות מבחן עצום לאגו ולכוח הסיבולת אבל גם כמו שחשבתי שיהיה המון הזדמנויות חדשות שהגיעו בדיוק אז לפה לבית הקפה וכעבור חודשיים החזירו אותי לעצמאות. ואני גאה בו וגם בעצמי על הבחירה ועל סדר העדיפויות שהביא לה- להסתכל עליו גורם לי להעריך את עצמי עכשיו הרבה יותר ממה שהערכתי אז ואני מודה לו בליבי כל בוקר.

ומאז סייעתי ללא לעט לקוחות וגופים, הגעתי לכתוב חדשות טובות נולד לי עוד בן וכן, הגיעה הקורונה ואני מודה שחשבתי שוב על האפשרות לחזור לעבוד בבית הקפה – אבל הממשלה אסרה על בית הקפה להיפתח והצעות חדשות התחילו להגיע. ומה שעוד הגיע זה כמה הבנות חשובות על מה חשוב ולאן אני רוצה ללכת- והיום יום ההולדת בפועל ונכון שיום הולדת הוא יום מיוחד אבל אני מרגישה שזה עידן של התחלה של חיים חדשים לכולנו- אז אני מרימה כוס יין ומאחלת לכולנו חיים בריאים יותר, אמיתיים יותר ועם הרבה חדשות טובות.

התמונה הזו חיכתה כמה ימים כי היא הרגישה לי ממש מתאימה עבורי להיום. ציירה אותה במסגרת סדנאת ציור בסניף עמך ברחובות חוה ביגלר ,ילידת פולין  ב1/9/1939 חברת מועדון עמך רחובות, ניצולת שואה, אחותה היחידה נהרגה בהפצצה על רכבת כשהייתה על הידיים של אבא שלה. לאחר המלחמה חוה רצתה לעלות לארץ והיא עלתה מפולין ללא הוריה ואחר כך עזרה להם להיקלט בארץ. כבת יחידה תמיד חלמה על משפחה גדולה ואכן זכתה ללדת 4 ילדים . היא אלמנה ויש לה ילדים ונכדים מוכשרים מאוד.

הסדנא שבמהלכה צוירה התמונה המדהימה הזו היא חלק מסדנא שמתקיימת בכל יום חמישי בזום גם בתקופת סגר הקורונה בהדרכת שתי מתנדבות מדהימות דגנית זהבי שמדריכה את החברים ביצירה, ויעל קלו שקוראת להם משיריה והם יוצרים בהשראת השירים שלה.  החברים קיבלו הביתה ערכה של יצירה שמומנה וחולקה על ידי חברת הייטק –  אמפלייד מאטיריאלז בפארק המדע ברחובות.