“הכישרון נובע מן המקוריות, שהיא צורה מיוחדת של מחשבה, הבנה ושיקול דעת.” ~ גי דה מופאסאן

היום לפני 40 שנה יצא לעולם האלבום זיגי סטארדסט של הזמר האגדי דיוויד בואי. שהשונות שלו לוותה ועודנה מלווה עד היום בשלל כינויים – כוכב מעולם אחר ועוד. וכמו בכל פעם כשיש משהו שקשור לאגדת הרוק אני מרגישה רגש עז.

כבעלת שני צבעים בעיניים יש לי חיבור מיסטי עם הזמר אם כי במקרה שלו, האישון בעין הימנית שלו התרחב אחרי שעבר תאונת דרכים קשה ואילו אני, נולדתי עם שני צבעים שונים.

וכחלק משלל תגובות לא מבוטל שקיבלתי ואני עדיין מקבלת מאנשים שמבחינים בפלא שלי לראשונה, צמד המילים דיוויד בואי עולה לא מעט.

עם הזמן, כבר קצת נמאס לי להסביר את ההבדל והתחלתי לענות “כן שנינו מאוד מוכשרים” – תשובה שעד כה מעלה חיוך ומשאירה את המגיב במקום נוח ונעים. גם הבנתי שרוב האנשים שמשתמשים בהשוואה מספיק מבוגרים לדעת את הפרט המסוים של מי שלצערי כבר עזב את עולמנו.

למדתי להבין שמקוריות וייחודיות, מעבר לעניין שהם מושכים ולסקרנות גם מייצרים תגובות. וכשלצד המקוריות יש גם כישרון נוסף התוצאה גם למי שלא שותף לטעם המוסיקלי במקרה של בואי לא יוכל להתעלם ממנו ולהעריך אותו.

התמונה של הריקוד הסוער והצבעוני צוירה ע”י רחל גלברג.  עובדת במילואות, שבתקופת הקורונה צברה שעות רבות של פנאי,  שעברו לבד הציור והפכו לריקוד סוער של צבעים. וכעת עם החזרה לשגרה הציורים מוצגים במבואה בגלריית הכניסה למקום עבודתה עד לתאריך 1-9-2020