לכל אדם יש תאריכים חשובים בלוח השנה שלו, הראשון שבהם הוא כמובן יום ההולדת. אבל אנשים שאוהבים את עצמם ומוצאים בחייהם השראה חווים הרבה ימים שהם כמו יום הולדת – כלומר ימים שבהם הם חוגגים את עצם קיומם ושמחים על העובדה שהם חיים.
כמובן יש גם אנשים אחרים- שלא ממש אוהבים את עצמם או לחלופין לא אוהבים מסיבות וטקסים- אנשים כאלה לפעמים מתמודדים עם דיכאון- המחלה הנפוצה ביותר של המאה ה-20 וכמובן גם במאה שלנו. לאנשים האלה שעם חלקם אני חיה ועם אחד מיוחד מאוד אני גם חולקת חיים משותפים כבר 16 שנים, אני אומרת שזה לא ממש משנה לי מה הם חושבים, אני חושבת שהם מתנה ואני חוגגת את עצם היותם.
במקרה של בן הזוג שלי – ואני מאמינה שגם במקרה של אנשים רבים אחרים- למתנות ולמילים טובות אף פעם לא תהיה התנגדות- ולכן ביום ההולדת אני מנסה גם לחשוב עליהם ולא לעשות מסיבה גדולה או לפזר בכל הבית בלונים- כמו שאני דווקא ממש אוהבת שעושים לי , אלא לקנות מתנה שאני יודעת שתשמח ולכתוב ברכה אישית שאני יודעת שתיגע- וזה מצליח.
כי כשהמטרה היא לעודד ולשמוח באמת עבור צד אחר האנרגיה מגיעה ליעד שלה. ככה גם באתר שלנו, אני תמיד מזכירה לכותבים שהמטרה שלנו היא לעודד , להעצים ולעשות הרגשה טובה בכתבות שלנו- לא על חשבון האמת אבל בבחירת המילים והאופן שבו מציגים את הדברים שיאפשרו לכל מי שייחשף לתכנים לחוות רגש חיובי.
ועוד דבר- כמי שחוגגת הרבה ימים – לזכור שהכל רגעי ויכול להשתנות כל הזמן מוריד מהסבל ומשאיר פתח להזדמנויות חדשות שיגיעו – ולא צריך לחכות עבורן שנה שלמה אפשר כל הזמן לזכור מה המתנות שאנחנו רוצים ושישמחו אותנו ולהשיג אותן.
אז לכל מי שנולדו היום ולכל מי שלא – שיהיה יום נפלא ומלא מנות משמחות.
התמונה של האמנית בתיה גזית מתוך התערוכה “ציון דרך” aמוצגת בגלריה המרכזית בעין הוד. בתערוכה שאצר אילן סגל פריטי פיסול קרמי ועבודות ניו מדיה שמתרכזות בדמויות נשיות שמספרות יחד את סיפור חייה כאלמנת צהל שנותרה אחרי מלחמת יום כיפור, לגדל את שני בניה הצעירים לבד מתוך החלטה להוציא מתוך הסדק העמוק שנפער בחייהם את האור ובהמשך התמודדה עם אובדן שמיעה שאילץ אותה לחיות ב”עולם של דממה” מאתגר , לעתים בודד ומחדד חושים מאידך.
