“באמצעות תשומת לב לדברים הפשוטים בחיי היום־יום אנו מושפעים פחות מהפטפוט הבלתי נפסק במוחנו.” ~ דייוויד סקוט
לפני הרבה שנים, הרגשתי שהמוח שלי מלא בנמלים חרוצות שמחפשות את הדרך…כל הזמן הרגשתי את התזוזה הבלתי פוסקת בתוך הראש – אני קראתי לזה נמלים אבל זו כמובן הייתה מטאפורה. אחרי קורס של מספר חודשים שעברתי עם אישה מופלאה בשם דרורית גל פז ומאמן מקסים נוסף בשם אריה קלצמן , התחילה אצלי סדרה של תהליכים של חקירת המודעות שנמשכו לקורסים נוספים והתפתחות אישית עצומה.
בסיום הקורס אצל דרורית אני זוכרת שאמרתי לקבוצה שהגעתי עם נמלים בראש ואני יוצאת עם שקט. אנשים שלא הכירו אותי אז ומכירים אותי היום בוודאי יידהמו לשמוע שלפני הקורס המשימה הטבעית כל כך, של הסתכלות בעיניים של אנשים שמדברים איתי, הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית בשבילי.
היכולת להישיר מבט ולא לפחד מהתגובה של האדם שמולי לנוכח שני הצבעים בעיניים שלי, התגובות הללו הן אלה שבדיעבד גרמו לי להימנע מהסתכלות בעיניים של אנשים. ולקח לי הרבה זמן של אימון סזיפי לתרגל את החזרה להסתכל בעיניים בלי לנדוד או לפחד.
וההתחלה הייתה בקורס ההוא בתרגיל באחד השיעורים הראשונים- שבו הבנתי כמה שזה קשה לי והחלטתי לקחת את זה כמשימה.
ואיך כל זה קשור למשפט המקסים? להרבה אנשים אין את היכולת הטבעית המולדת לתת תשומת לב לדברים קטנים ו”פשוטים” לכאורה. יש אנשים ששחכו או נמנעו הרבה זמן מהתנהלות של שימת תשומת לב לדברים שנמצאים מסביבנו – הטבע, הילדים, בן/בת הזוג. הם ואנחנו עסוקים כל כך במרוץ של החיים והיכולת הזו פשוט נעלמת.
כמות הרעש שקים בחיים של כולנו מפריע ליכולות מולדות להישמר ואז בשלב מסוים כשאנחנו רוצים קצת שקט אנחנו מגלים שהוא לא זמין לנו. או שאנחנו לא יודעים איך.
הבשורה שלי הבוקר הזה היא שהשקט הזה הוא כן בר השגה! אם אני הצלחתי להוציא את ה”נמלים” מהראש בגיל 25 אז כל אחד יכול גם. ולא חייבים לקחת מלא קורסים יקרים בשביל זה. (אפשר אני לא נגד חס וחלילה). אפשר להחליט למקד את תשומת הלב לדקה במשהו /מישהו וכשהיא נודדת להחזיר אותה למקום. בלי לכעוס או לשאול פשוט להחזיר. זה יזכיר למוח מי הבוס ולכם את הביטחון ביכולת שלכם לשלוט ברעש.
התמונה שבחרתי לשלב צוירה ע”י עירית בראל בסן. הפרטים המרובים בציור מטשטשים לעיתים את עיניו של הצופה, ואינם מאפשרים לו לתפוס את הדמויות הקפואות ואת האינטראקציות שיש להן או אולי לא. האומנית אוספת את הדמויות, החפצים ובעלי החיים, ומארגנת אותם מחדש על הבד, כאילו הם מופיעים על במה. כל אחד מתייחס לשני, ונוצר סיטואציה חדשה – קיצונית וסוריאליסטית.
העבודה הזו מוצגת בתערוכה קבוצתית בשם Come במגדל W, הנמצא בשכונת צמרת בתל אביב. את התערוכה אוצרת יפה מאיר שמשלבת בה התערוכה מגוונת ומוצגים בה סגנונות שונים של אמנים העובדים בטכניקות שונות: ציור, פיסול, צילום, רדיי מייד ועוד. התוצאה – הצופה בה עובר חוויה מעניינת ומרתקת בצבעוניותה.
התערוכה תינעל ב 25.10.20
