השלכנות בראי הנצח

הגישה המכונה “השלכנות” היא השאיפה לחיות חיים שיש בהם יותר תועלת לעולם מאשר נזק. באופן טבעי, הדגש העיקרי הוא על השפעות אקולוגיות שלנו, מפני שאלו הן ההשפעות המהותיות ביותר על עתיד האנושות ועתיד בעלי החיים בכלל.

אך בניגוד לגישה האקולוגית הרווחת, שמסתכמת בעיקר באורח חיים חסכוני במשאבים, הגישה ההשלכנית מתייחסת אל ההשפעה ארוכת הטווח של האינדיבידואל, זו שחורגת הרבה מעבר לתקופת חייו, והיא ההשפעה של השושלת שהוא משאיר אחריו.

גם אם כל אדם יביא לעולם שני ילדים, מספר הצאצאים שלו גדל בקצב מעריכי, ותוך מספר קטן של דורות יהיו לו כבר מאות ואפילו אלפי צאצאים, וברבות השנים המספר הזה יגדל למספרים אסטרונומיים. מה שמעניין הוא שאין לנו אפילו דרך לדעת האם הוא יגדיל את מספר האנשים בעולם או יקטין אותם, מפני שההשפעה על הילודה היא כאוס מוחלט. לדוגמה, אם מספר הנכדים שלי יהיה קטן יותר במעט מהנכדים שהיו לבת הזוג שלי אילו לא הייתי קיים, אז ייתכן שההשפעה שלי על העולם היא הקטנת מספר האנשים בעולם.

מודל מתמטי פשוט מראה שככל שמתקדמים במספר הדורות, כך ההסתברות שהגדלתי את מספר האנשים בעולם משתווה להסתברות שהקטנתי אותם, עד שהסיכויים כמעט שווים. ואם המודל נהיה מעט יותר מורכב (מכניסים למשוואה אנשים עם שלושה ילדים או בלי ילדים בכלל), החישוב נהיה כאוטי אפילו יותר. וגם מי שלא מביא לעולם ילדים כלל עשוי להשפיע באופן דומה (למשל, אם בזכותו שני אנשים הכירו או נפרדו).

יתר על כן, אין לנו אפילו דרך לדעת מה ההשלכות של הגדלת מספר האנשים בעולם או הקטנתם. היום ריבוי יתר הוא אחד החששות הגדולים עבור עתיד העולם. הוא גורם לשינויי אקלים, זיהום, אובדן בתי גידול טבעיים ועוד. אבל זה המצב היום. מישהו יודע מה יהיו הבעיות שיטרידו את האנושות בעוד, נניח, 1,000 שנים? (קודם נוודא שבכלל נשרוד עד אז). למישהו יש מושג איך ייראה העתיד? יתר על כן, מישהו יכול לחזות מה יעשו הצאצאים שלי? מי מהם ימצא תרופה למחלה סופנית, או מי יגרום לחורבן?

המסקנה היא שההשפעה של כל אחד מאיתנו על עתיד העולם היא עצומה, ובלתי ניתנת לחיזוי. אלו יכולות להיות גם בשורות טובות וגם בשורות רעות. השאלה היא: האם יש דרך לשלוט בהשפעה שלנו, כך שתהיה חיובית? התשובה היא שאין דרך להבטיח זאת, אבל יש דרך להגדיל משמעותית את הסיכויים. וזו המהות של הדיון ההשלכני.

אז איך עושים את זה?

הצעד הראשון הוא לשאוף לעבוד בעבודה שתשפיע באופן רוחבי על החברה. הדוגמה הכי משמעותית לכך היא תפקידו של המחוקק, או כל תפקיד אחר של קביעת מדיניות, חוקים ותקנות. כשחבר כנסת או חבר מועצה מעביר חוק משמעותי בנושא סביבתי, החוק הזה יכול להישאר איתנו גם עשרות ומאות שנים, בהן הוא ישפיע על כלל המדינה (או המועצה).

אמנם מאות שנים הן כאין וכאפס אל מול עתיד האנושות (מי יודע, אולי נמשיך להתקיים גם עוד 1,000,000 שנים ויותר), אבל ההשפעה של חוק מספיק רחבה כדי להשפיע דרך ענפים נוספים, למשל על התודעה הציבורית ועל הפיתוחים הטכנולוגיים, ובדרכים עקיפות גם על חוקים עתידיים. דוגמה לכך היא הדמוקרטיה של יוון העתיקה, שאמנם לאורך ימי הביניים לא היה לה זכר, אך בעת החדשה הרעיון התעורר שוב.

אך לא רק מחוקקים משפיעים. משרות נוספות שיכולות לקבוע את עתיד העולם הן משרות של מחקר ופיתוח. לא כל מחקר ופיתוח ישפיעו, וגם מבין אלו שישפיעו – לא כולם ישפיעו למקום חיובי. אך מי שיציב לעצמו את ההשפעה החיובית כמטרה, ימצא את הדרכים לפתח טכנולוגיה ירוקה ולגלות מידע סביבתי חשוב, שיוכל לשרת אותנו גם עוד מאות ואלפי שנים, ולעזור לנו לצמצם את הפגיעה בטבע, את שינויי האקלים, את הזיהום, את בזבוז המשאבים או את הפשיעה בחברה.

סוג שלישי של מקצוע בעל פוטנציאל לתרום לעולם, הוא מקצוע שמשפיע על התודעה. הסוג הזה כולל מקצועות רבים, בהם בעיקר: אנשי תקשורת, אנשי חינוך וסופרים. לדוגמה, מורה טובה שתעביר לתלמידים שלה מסרים של מוסר, אחריות ואקולוגיה, ושתלמד אותם את השאיפה ההשלכנית, תוכל להשפיע ברבות השנים על חייהם של עשרות ומאות תלמידים שונים, וחלקם אולי יגדלו להיות מפתחים טכנולוגיים או מחוקקים.

אחרי שדיברנו על נושא העבודה, הצעד השני הוא העברת המסר. מי שרוצה לקרב את ההשפעה שלו למקום חיובי, יחנך גם את הילדים שלו לאור עקרונות ההשלכנות. אך אין הכוונה רק לחיים בעלי מודעות אקולוגית. ההשפעה הזו לא מספיק עמוקה כדי לשרוד דורות רבים קדימה. החינוך צריך להיות להשלכנות ממש, כלומר לשאיפה לחיות חיים שיש בהם תרומה משמעותית לעולם.

פירוש הדבר הוא שגם הילדים ישאפו לבחור מקצוע לחיים שיש בו תרומה משמעותית לעולם, פירוש הדבר הוא שהם ישאפו לקרוא ולהתעדכן כל הזמן בסוגיות הבוערות ביותר בנושאים הסביבתיים, מתוך הבנה שהסוגיות הללו משתנות כל הזמן ומה שרלוונטי היום לא בהכרח יהיה רלוונטי בעוד שלושים שנה. ילדים שכאלו גם יחשבו על הנושא ויכתבו את התובנות שלהם ויעבירו אותן הלאה, והם גם ישאפו לחנך את הילדים העתידיים שלהם לאור אותם ערכים, מתוך רצון אמיתי שהמסר הזה ירחיק לכת וישרוד גם מאות דורות קדימה.

הבסיס לגישה ההשלכנית הוא אמפתיה, וחשוב שגם היא תעבור כחלק מהמסר החינוכי. הכוונה היא לאכפתיות ואהבה לכולם, ואין זה חשוב כמה הם דומים לנו, מה היכולות שלהם או איך הם נראים. אם בעבר היה נראה מובן מאיליו שעלינו לדאוג רק לאנשים הדומים לנו, והיחס לאנשים מעמים אחרים או בצבעים אחרים היה כמו לחפצים חסרי רגשות, עם הזמן הבנו שכל בני האדם שווים בחשיבותם, ועלינו להתחשב בכולם. אך התובנה לא נגמרה שם. אט-אט קמו קולות שקראו להתחשבות גם בבעלי חיים, וכמות האנשים שמתנגדים להתעללות בבעלי חיים הולכת וגדלה.

יותר ויותר אנשים מבינים שאין זה משנה מה היכולות הלשוניות או המתמטיות או התרבותיות של בעלי החיים (כשם שאיננו מאפשרים התאכזרות כלפי בני אדם עם לקויות לשוניות, מתמטיות או חברתיות), כל עוד הם מסוגלים להרגיש, לרצות, לסבול ולהנות – עלינו להתחשב גם בהם. אך אין סיבה שהתובנה הזו תתקדם בצעדים איטיים. אנחנו יכולים להבין פעם אחת ולתמיד שגם האחר חשוב, ואין זה משנה מה היכולות שלו או כמה הוא שונה מאיתנו. חינוך השלכני יטפח אכפתיות כלפי כל מי שמסוגל לחוות, כל מי שרוצה לחיות, ובכלל זה גם חיות הבר, חיות המחמד, החיות העירוניות, ואפילו חרקים (מחקרים עוד מתווכחים ביניהם מה בדיוק חרקים מרגישים, אך ברור שיש להם מובן כלשהו של רצונות ותחושות). האמפתיה הזו כלפי כולם, מחרקים ועד לבני אדם, תהיה חלק מרכזי בחינוך להשלכנות.

לכן בבית השלכני יחפשו פתרונות ידידותיות לבעלי החיים. למשל, לפני שמדבירים עכברים, ננסה קודם להשתמש בשיטות של הרחקה או לכידה והעברה לשטח עירוני פתוח. גם בחרקים יתחשבו, ובמקום להרוג אותם כשהם מפריעים, יעדיפו להרחיק אותם. האכפתיות הזו תבוא לידי ביטוי גם בשיקולים סביבתיים. למשל, אנו יודעים שכל שימוש בקרקע טבעית פוגע בבעלי החיים שבו. לכן אנחנו נעדיף בנייה חסכונית בשטחים, תוך התייעצות עם אקולוגים לצורך צמצום הפגיעה. בדרך זו נשמור על חייהם של בעלי חיים רבים. דוגמה אחרת היא פעולות שונות שתומכות בבעלי החיים שבסביבתנו: גגות ירוקים, צמחים מטפסים (מקומיים) על קירות המבנים, קומפוסט, גינות צמחי בר בשטחים הפתוחים העירוניים, ועוד.

כל אלו דוגמאות לדרכים בהן אורח חיים השלכני בא לידי ביטוי. ניתן לסכם ולומר שהשאיפה ההשלכנית לתרום לעולם מתגלה כמשימה מאתגרת מאוד נוכח ההשפעה הכאוטית שלנו על העולם. הדרך לביצוע המשימה למרות זאת היא לאמץ עשייה אקטיבית רוחבית כחלק מהותי מהחיים (ולא רק עשייה מזדמנת), ולהעביר לדורות הבאים את השאיפה ההשלכנית, הן בהיבט האידאולוגי והן בהיבט המעשי, באופן שיגרום להם להזדהות עם הנושא לעומק ולשאוף להעביר את המסר הזה כמה שיותר דורות קדימה. זה אפשרי, כל עוד זה יהיה לנו מספיק חשוב.