“ישנם ציירים ההופכים את החמה לנקודה זהובה, וציירים אחרים שהופכים נקודה זהובה לחמה, בכוח אמונתם ובינתם.” ~ פבלו פיקאסו

יש הרבה אנשים שאוהבים את החורף אבל עוד טרם יצא לי לפגוש אנשים שלא אוהבים את השמש. בעבר הקדום, אנשים לא ידעו אם השמש תזרח בבוקר והאמינו באלים שתפקידם להביא אליהם את השמש. הם הקריבו להם קרבנות וסגדו להם כשבעצם הרצון שלהם היה מתגשם כנראה גם בלי זה. אני מצליחה להבין את זה בעיקר בימים המועטים שיש לנו פה בארץ השמשית שלנו בלי שמש.

בלי ספק היום המאושר ביותר בשנה מבחינתי הוא היום הראשון של שעון הקיץ. כמה שיותר מאור השמש הרי זה משובח. הכל נראה טוב יותר כשהשמש זורחת.

כמובן שיש עוד דברים שגורמים לשמחה גדולה, אבל כשהשמש זורחת אני צריכה לגייס הרבה פות מאמץ כדי לשמוח מספיק לי לצאת החוצה. ולמרות שקוראים לי רקפת ולכאורה אני כמו הפרח אמורה לפרוח בימים קרים ובצל מתחת לסלע- אני ההיפך הגמור. נולדתי ביוני במוצאי חג השבועות ואני חייבת חום.

נכון החום מביא איתו עוד כמה דברים ולא כולם מסבים לי אושר אבל אם אני צריכה לבחור אין בכלל ספק שהשמש החום וכל יתר התוצאות שלה עדיפות.

התמונה של אלת השמש שהוצעה בטכניקה מעורבת ע”י הציירת יסמין רונאל ומוצגת כחלק מפרויקט נויה אמנות ישראלית