פעם בשנה, אנחנו נקראים לעצור ולהיות בתשומת לב מול כל המשמעויות העמוקות של המילה “סליחה”,
סוג של יום הולדת☺.
בשנים האחרונות סיגלתי לי מנהג וטקס סליחות משלי, בחוף הים.
מטיילת על החוף ושולחת סליחות לתוך הגלים, עושה סבב בראש מול כל האנשים שאני מכירה ומכולם יודעת שעלי לבקש סליחה
ואין בזה התיפיפות נפש או צביעות מכל סוג שהוא, יש בזה ריפוי והקלה, יש בזה התרגשות.
ההבנה הזו שיש לנו אחריות על כל מה שבעולמנו ומתוך כך להבין שבכל מערכת יחסים שאנחנו נמצאים בה יש מקום לבקש סליחה.
לא מהאנשים שמולנו, לא ישירות , לא פנים מול פנים (למרות שגם זה תמיד רצוי ואפשרי), אלא לבקש סליחה בתוך הלב פנימה, סליחה מהם-
אם משהו שעשינו פגע בהם,
אם משהו מהמילים שאמרנו לא היה מדויק להם ,
אם האופן שהבטנו בהם גרם לכאב בתוכם.
והמון סליחות עלינו לבקש מעצמנו-
סליחה על שלא הקפדנו על הבריאות שלנו,
סליחה שאנחנו מוותרים לעצמנו,
סליחה שאנחנו בורחים מהתמודדויות,
סליחה שאנחנו לא אוהבים את עצמנו מספיק,
סליחה שאנחנו לא מפרגנים לעצמנו מספיק
סליחה על זה שאנחנו מרצים אחרים ושוכחים את מה שאנחנו רוצים
סליחה שאנחנו לפעמים מתקרבנים ולא לוקחים אחריות…
יש משהו ביום הזה שקורא לנו לעצור לרגע, ואין לזה קשר לאמונה ואין לזה קשר לצום וכפרה, יש לזה קשר לכך שיום אחד בשנה הנושא של סליחה עולה לאוויר ולרגע כדאי להשתהות ולהיות בתוך המחשבה הזו של הסליחה.
לבחור לעצור מבלי לפחד, להעז לעשות חושבים בלב פנימה, ולהבין את המשמעות הזו של היכולת לבקש סליחה בליבנו מהאנשים שסביבנו-
אנשים אהובים ולא אהובים, אנשים קרובים ורחוקים, אנשים מוכרים ואנשים זרים, בתוך כל מערכות היחסים שאנחנו מנהלים סביבנו יש מקום לפתוח את האנרגיה הזו ולבקש בליבנו סליחה, פשוט סליחה.
למי שיבחר להעז ולבקש, מובטח כי יתמלא ויגלה שיש בזה חמלה אינסופית לכל אשר סביבנו ויחד עם זאת אנרגיה עמוקה של ריפוי פנימי.
למי מכם שבחר לקרוא את השורות הללו , ולמי מכם שמשהו ממני פגע בו,
סליחה, מעומק הלב.
סְלִיחוֹת
זוֹרַעַת בֵּין גַּלֶּיךָ
אֶת סְלִיחוֹת נַפְשִׁי
מְפַזֶּרֶת לְתוֹךְ הַקֶּצֶף הַלָּבָן
אֶת דְּמָעוֹת הַסְּלִיחָה
פּוֹסַעַת בְּרַכּוּת
עַל חוֹלוֹתֶיךָ
וּמְפַזֶּרֶת נְשִׁימוֹת
מְשַׁחְרֶרֶת מִתּוֹכִי
עַכָּבוֹת
נוֹשֶׁמֶת לְתוֹכִי חֶמְלָה
עַל קְשָׁיִים
עַל נְטִיּוֹת לֵב
עַל פְּחָדִים
מְשַׁחְרֶרֶת לְבֵין גַּלֶּיךָ
אֶת סליחותי
שֶׁתִּשָּׂא עַל גַּבֵּי הַקֶּצֶף הַלָּבָן
לְתוֹךְ מעמקייך
וּתְפוֹגֵג אוֹתָן
בְּעֹמֶק לְבָבֶךָ
וַאֲנִי אֶשָּׁאֵר קַלָּה
מְרוֹקֶנֶת
נוֹשֶׁמֶת לְתוֹכִי אוֹר חָדָשׁ
אֲוִיר נָקִי
לְלֹא מִטְעָנִים וּמַכְאוֹבִים
וּבְדִמְיוֹנִי, בְּעֵינֵי נַפְשִׁי
אֶשָּׂא אֶת הָאוֹר בְּתוֹכִי
לַאֲהוּבַי
וְאוֹדֶה עַל שֶׁסָּלְחוּ
וְשִׁחְרְרוּ
וַאֲנִי
קַלָּה
