ילד בא לעולם.
ברגע לידתו, ויחד עם בואו , נולדים עוד שניים:
הדאגה ורגשות האשם.
מן עסקת חבילה שכזו.
אין הוראות ברורות לגידול ילדים, לא מקבלים ספר הסברים והנחיות וכל אחד יכול להיות הורה.
האינטואיציה שלנו היא זו שמובילה אותנו בדרך ההורות המפותלת.
ישנם לא מעט רגעים בהם אנחנו מרגישים חסרי אונים, עומדים מהצד ורואים את הילד שלנו סובל או כועס, מתוסכל או מדוכא, הולך לאיבוד, מחפש את הדרך.
ואנחנו רוצים לעזור, אנחנו רוצים להיות שם בשבילו, ובאופן כלשהוא, בהפוך על הפוך הוא דוחה אותנו, לא מקבל את העצות, לא תמיד מקשיב וזה משאיר אותנו מתוסכלים, דואגים, לא יודעים מה לעשות, לא סומכים על עצמנו ועל היכולת שלנו לעזור, לשנות, להשפיע.
כל כך רוצים לעזור ומתקשים לקבל את המחשבה שכל אחד עושה את הדרך שלו, גם לילד שלנו, זה שהחזקנו ודאגנו וטיפלנו בו מיום שנולד, גם לו יש דרך לעשות בחיים, דרך שהיא רק שלו.
רגשות האשמה והדאגה הופכים להיות “חברים ” קרובים, מזכירים לנו כל הזמן ש:
לא עשינו מספיק,
שאנחנו עדיין לא עושים מספיק,
שאם לא היינו עושים כך או אחרת אולי זה היה משתנה…
ופה המקום להכניס חמלה ,חיבוק וקבלה לעצמנו, למצוא את הדרך לחזק את ההבנה והאמונה בתוכנו, שאנחנו עושים הכול הכי טוב שאפשר בכל רגע נתון,
שבכל רגע אנחנו פועלים הכי מדויק והכי טוב שאנחנו מסוגלים.
אולי ברגע אחר נוכל אחרת, אבל כרגע, זה מה שאנחנו מסוגלים לעשות.
לרוב, כל שנוכל לעשות שאנחנו רואים ילד שמאבד את הדרך, או כועס ומטיח אשמה בכל העולם, הוא להיות מקום בטוח בשבילו שמוכן לעשות הכול ולהיות שם בכל מצב.
דברים קטנים כמו מילה טובה, חיבוק , תשומת לב, סמיילי בווטס אפ, כל מה שאנחנו מסוגלים להביא לכל נקודת זמן.
ואז…
להניח לעצמנו
להניח לביקורת ולשיפוטיות
להניח למחשבות שמטריפות אותנו
והכי חשוב, ללכת לעשות משהו שעושה לנו טוב!
כן, כן.
משהו שעושה לנו טוב.
כי אנחנו צריכים להשאר מלאים כל הזמן באנרגיה טובה כדי שנוכל להמשיך ולתת.
אני יודעת שזה נשמע לא פשוט , מוזר אולי, שאנחנו מתוסכלים ממצב כלשהוא עם הילד שלנו אבל חובה עלינו (לא זכות, חובה) למלא את עצמנו ולעשות משהו שמשמח אותנו ועושה לנו טוב.
רק ככה נוכל להתמלא, למצוא את הכוחות והאנרגיה הטובה בתוכנו כדי שנוכל להמשיך ולהיות שם בשבילו.
אני יודעת שקל להגיד , וקצת פחות קל לבצע.
אבל במובן מסוים זה גם לא קשה.
זה מה שזה
זוהי דרך
גם שלהם
וגם שלנו
וצריך לדעת ללכת בה ולזרום עם מה שהיא מביאה, ולהכניס פנימה חמלה, ורכות וקבלה גם שלא פשוט.
בסופו של יום, ילד הוא מקור לאושר,לנחת ולשמחה ויחד עם זאת הוא גם מקור לכאב הכי גדול שלנו, החל מהפחד התמידי לאבד אותו, וממשיך לאכזבות , כאבי לב ויאוש כאשר הוא בוחר בחירות או דרך שנראת לנו לא נכונה עבורו או כאשר הוא מתוסכל, עצוב או כועס ואין בידינו לעשות דבר כדי לעזור.
כל שיש הוא לקבל את זה, בהבנה.
שילד בא לעולם,יחד עם כאב לידתו באים לעולם אושר ותקווה גדולים ואיתם יד ביד גם הדאגה ורגשות האשם.
ולפעמים כל שעלינו לעשות הוא להניח לדברים להיות כפי שהם, עם כל הקושי שבדבר.
ופשוט להניח לו.
כי איך שלא תסתכלו על זה, זו הדרך שלו.
* * אִמָּהוֹת * *
לִלְמֹד לִנְשֹׁם
לְהָכִיל
לַעֲשׂוֹת סַבְלָנוּת
לְהָבִין
שֶׁאֲנִי הֲכִי בְּטוֹב
עִם מָה שֶׁיֵּשׁ בִּי כָּרֶגַע
לְהָבִין שֶׁצְּרִיכָה שֶׁקֶט לְעַצְמִי
לִצְמֹחַ
כְּדֵי שֶׁאוּכַל לָתֵת.
לְהָבִין קַבָּלָה וְנִפְרָדוֹת-
שֶׁהֵם שֶׁלִּי
אֲבָל בְּעֶצֶם לֹא
וַהֲבָנָה שֶׁהֵם עוֹלָמִי גַּם אִם כָּרֶגַע
לֹא קַל
לְמִידַת הַשַּׁלְוָה
נְשִׁימָה עֲמֻקָּה
לָתֵת לַדְּבָרִים לִהְיוֹת
לְשַׁחְרֵר
לְקַבֵּל
אִמָּהוֹת
