להתהלך בעולם עם סימני שאלה זו אומנות.
אנחנו לרוב מסתובבים עם ידיעה ברורה על איך הדברים אמורים להיות- כך או אחרת.
למדנו בגיל מאוד צעיר שצריך לסיים משפט עם נקודה.
נקודה שאומרת:
סוף פסוק.
ככה זה וזהו.
יש גם את אלו שמסיימים משפטים עם סימני קריאה שמהדהדים נחרצות, החלטיות וחד משמעויות.
וזה לאו דווקא ויכוח חיצוני, זה לרוב אמירות פנימיות, מעין ידיעה וודאית לגבי איך הדברים אמורים להראות , איך הם אמורים לקרות ,מה נכון ומה היא האמת.
שפותחים את העולם לסימני שאלה זה פותח מקום לאפשרות אחרת להיכנס.
אפשרות שאומרת :
האומנם ??
באמת ??
בטוח ??
ואולי לא….המממ…
מעניין לקחת אמונות ומחשבות של “סוף פסוק” מהסוג של:
אי אפשר אחרת !
אין מה לעשות !
ככה זה !
ברור שצריך לעשות את זה ככה.
בטח שזה מה שקורה.
ברור שזה מה שהיא חושבת!
מה יקרה אם ניקח את האמירות הברורות והנחרצות האלו , את האמונות, הדברים שאנחנו מתייחסים אליהם כאמת ושומעים אותם לפעמים מבחוץ, לפעמים מבפנים, מה יקרה, אם נשים שם בסוף המשפט, סימן שאלה ?
ונהרהר בזה.
ונשתעשע באפשרות שאולי יש איזו אמת אחרת,
אפשרות אחרת ,
דרך אחרת….
האם הדברים באמת כל כך ברורים וחד משמעיים ?
כל דבר כזה שהוא לכאורה “ברור” לנו ומהווה “אמת” עבורנו נובע מהאמונות שלנו שפיתחנו לאורך השנים.
קחו כל אמונה שיש לכם, כל אמת שהגדרתם כחד משמעית ותחליטו לשחק איתה , ולשים שם סימן שאלה, לשאול-
באמת ? בטוח ? ולתת לזה להדהד…
כי הרי אין אמת שהיא אחת, כל אחד רואה את העולם דרך המשקפיים שלו שהתעצבו לאורך השנים על בסיס אינספור פרמטרים, וההזמנה היא דווקא לשאול את השאלות האלו במקומות מאוד אישיים, ברגשות, במערכות יחסים, במקומות שנוגעים בכם מבפנים ופוגשים אתכם בחיים, ביום יום.
לשים סימני שאלה יכול לפתוח פתח לאפשרויות אחרות, כאלו שאפילו לא חשבתן עליהם כי היו שם סימני קריאה או נקודה בסוף המשפט ואז שום דבר אחר לא יכול היה להיפתח בכלל כאופציה.
להסתובב בעולם עם סימני שאלה, זה מקום מהורהר שקורא לכם להטיל ספק בדברים אבל לשם שינוי ספק טוב ☺
לא כזה שבא לערער את הביטחון ולעורר את הפחד, אלא כזה שבא להעיר אתכם לשים לב שאולי יש אפשרות אחרת, אמת אחרת או דרך אחרת… אולי …
אז קחו את הנקודות, את סימני הקריאה, את ה”אני יודע” ומדי פעם שימו סימני שאלה,
עברו מ- אני יודע!
ל – באמת ? אני יודע ? ומה אם לא ?
ותנו למחשבות לרוץ, לבדוק לאן זה לוקח אתכם….
