סמכות הורית- מתוקף התפקיד או ממקור כוחני?
בעבר היה מקובל שהאבא הוא הדמות הדומיננטית בבית ועל פיו יישק דבר, הוא אומר והילדים מבצעים. כנסו להתקלח, בואו תאכלו, לכו לישון, תכינו שיעורים. אין שום הזדמנות לילדים לבטא את עולמם הפנימי, להגיד מה הם מרגישים וחושבים ובטח שלא מקובל שהם יגידו לא.
הגישה הזו עבדה בטווח הקצר כי כביכול כל המשימות בוצעו אבל בטווח הארוך אותם ילדים הפכו להיות צייתנים, חסרי ביטחון וללא חוסן נפשי.
כשאין להורים כלים להתנהל מול הילדים הם שולפים את מה שהכי קל וזמין וזה העונש.
העונש הוא הזרוע המבצעת של השליטה, כשבוחרים להשתמש בסמכות ההורית ממקום כוחני.
“אתה לא מתנהג יפה, תלך לחדר”, “אתה לא מסיים את הצלחת, אין חברים”, “תעמוד בפינה תחשוב על מה שעשית”.
השנתיים האחרונות לימדו אותנו שאין לנו באמת שליטה. קמים בבוקר לנגיף חדש, מצב בטחוני לא פשוט, כלומר: השליטה היא אשליה, יש לה פג תוקף ובאותה נשימה יש לה מחירים שהולכים וגדלים.
העונש משיג את המרה המידית, הילד הלך לחדר וסוף סוף יש ממנו שקט. אבל מה הילד למד?
הדבר היחיד שהוא למד הוא שמי שחזק הוא קובע.
בטווח הרחוק הילד ישלוף את כל אשר ספג ויפגין גם הוא התנהגות כוחנית.
הוא עלול להגיד “אז מה תעשי לי?”, לטרוק דלתות, להרביץ ולצעוק.
בעולם דמוקרטי מערכת היחסים בין ההורים לילדים מבוססת על כבוד, שוויון ושיתוף פעולה.
כל אלה יובילו את הילד לתפקוד מיטבי בתחומי חייו השונים וכאדם בוגר.
איך יוצרים מערכת יחסים כזו?
- הקשבה: ילד שלא מקשיב להורים, חשוב לבדוק האם ההורים מקשיבים לילד.
כלומר מדברים בו בגובה העיניים, לא מתעסקים במסכים שונים, לא ממהרים להגיב או לספק עצות. במידה ולא פנויים להקשיב להגיד לילד: ” אני אשמח לשמוע מה יש לך להגיד, כרגע אני לא פנויה, אבוא אלייך כשאתפנה”. הילד רואה לנגד עיניו מודלינג של הקשבה ודרך זה הוא ילמד איך להקשיב להוריו. - אפשרויות בחירה: אנחנו אומרים לילד מה שצריך לעשות ומאפשרים לו לבחור איך לעשות את זה. למשל: “צריך להיכנס להתקלח. אתה רוצה לפניי הארוחת ערב או אחריי?”
הילד מרגיש שותף לעשייה, מרגיש שמכבדים אותו וראים אותו. מעצם האפשרות שמאפשרים לו לבדוק הוא ישתף פעולה. - לראות את הטוב: הסיפור שאנחנו מספרים לילד על עצמו, זה מה שהוא יודע עליו.
מה שאנחנו מתמקדים בו זה מה שגדל. אם אני רוצה ילד אופטימי, שמשתף פעולה, עם מוטיבציה פנימית גבוהה חשוב להגיד לילד מה אנחנו רואים בו.
“כל הכבוד שאתה משתף פעולה”, “אני ראיתי שהיה לך קשה והצלחת להתגבר”, “כיף לשחק איתך” “כל הכבוד שחיכית בסבלנות”.
כל מה שניתן לילד זה מה שהוא ישלוף מעצמו ולכן חשוב לתת הרבה כבוד, שוויון וראיית הטוב.