פעם היה מדור כזה בעיתוני הנוער, חברים לעט.
אם רצית להכיר אנשים חדשים ממקומות אחרים או הרגשת בודד ורצית חברים, זו היתה אופציה.
וככה נוצרו קשרים והכרויות.
בעזרת עט, נייר ומעטפה ניתן היה ליצור חילופי מילים בין בתים ומקומות רחוקים.
לא היה ווטס אפ, הודעות ותקשורת מהירה, היתה רק ציפיה ודחיית סיפוקים, הליכה לדואר והמתנה ובסוף היה מכתב עם בול.
אז חוץ מקצת נוסטלגיה זו הזמנה להרהר קצת בחשיבותן של מילים ומשמעות של מכתב.
כי מתי בפעם אחרונה קיבלתם מכתב?
מי האחרון שכתבתם לו?
למי לא אמרתם מזמן כמה הוא משמעותי עבורכם?
מכתב אמיתי שכזה על דף שהודפס או נכתב עם כוונה ומחשבה.
לפעמים קשה לבטא רגשות במילים ומכתב יכול להיות כלי עזר לביטוי, להעביר מסר, רגשות, לכתוב לאט, לחשוב על המילים, הניסוח, להשתמש בדגשים ופסקאות, לרווח, לנסות דרך מילים לבטא עולם שלם.
המכתבים ששמורים איתי עד היום הם מכתבים מהצבא, מהעולם הישן של פעם שעוד היתה צנזורה וחלוקת מכתבים שכזו עם כל החיילים שעומדים ומחכים לשמוע הכרזה שהגיע להם מכתב.
והיתה שמחה בלב שמגיעה מעטפה והתבודדות והתייחדות עם המילים שלקח להם כמה ימים טובים לטייל ברחבי המדינה ולהגיע מבאר שבע לבסיס שליד כרמיאל.
יש משהו משמח במכתב, בפניה אישית , במחשבה על נייר מכתבים , צבע עט וסוג מעטפה, תשומת לב אינטימית שמחממת את הלב.
כמה כוח יש למילים, זה ידוע.
רבות דובר על הכוח המכאיב ,המאיים והפוגעני שלהן, אבל מילים בכוחן הרי גם לחבר לבבות ולמילה כתובה בשורות מכתב יש דרך לחבר מרחקים פיזיים בין כרמיאל לבאר שבע ובין ארצות רחוקות, חוצה ימים ויבשות, ובעיקר מקרב מרחקים של הלב.
אז אם יש מישהו שיקר ללבכם, ואולי לא יודע את זה, אל תחכו ליומולדת או לאירוע מיוחד, פשוט תכתבו לו.
לא צריך לחכות,
סתם ככה,
ספרו לו כמה הוא חשוב לכם, זה מחמם את הלב,
תנסו.😁
