תעתועי הזמן

השמים נהיים כחולים מיום ליום, מזג האוויר מתחמם, ועוד רגע מגיע הקיץ,
עוד רגע עונת הרחצה שוב נפתחת,
עוד שניה ממש וכבר צריך שוב לדאוג לבגד ים, קרם הגנה ואבטיח.
רק לפני רגע ירד פה גשם, מתי כל זה הספיק להגיע ??

תעתועי הזמן.
יש משהו שאי אפשר לתפוס, להכיל, לגעת בו, משהו שאיפשהוא בתודעה אנחנו מבינים ולא מבינים, מעין תחושה שכזו שהזמן חולף בנו, או שאנחנו חולפים בו ?

“אני לא מאמין ששנת הלימודים עוד רגע נגמרת”
“מתי הם הספיקו לגדול כל כך “
“מה, שוב חופש גדול ??”

כל פעם מחדש אנחנו מופתעים ששוב הגיע קיץ ושוב הגיע חורף ושוב החגים עברו, והשנה החורף ארוך והקיץ חם… וזה פוגש אותנו כל פעם מחדש , מפתיע אותנו כאילו לא היינו שם כבר…

ללא ספק יש משהו קצת מפחיד בדבר הזה שחולף מבלי שתהיה לנו שליטה עליו, כי אנחנו עסוקים רוב חיינו בלהרגיש שליטה במה שקורה לנו, אבל על הזמן אף אחד עוד לא הצליח לקחת שליטה, הוא קורה לבד.
לכאורה בקצב אחיד, אבל בתוכנו החוויה שלנו קובעת אם הזמן עובר לאט או מהר, ומה שברור הוא שבאופן לוגי מדעי הוא לא עובר לאט ולא עובר מהר, הוא פשוט עובר…
מצד אחד זה תופס אותנו מרגישים שאנחנו לא מספיקים-לא מספיקים לעשות את כל מה שאנחנו רוצים, לא מספיק אולי נוכחים בתוך הזמן הזה שעובר, ומצד שני, יש בזה משהו משחרר ומנחם, בידיעה שגם בתקופות קשות, הזמן כמו שאומרים “עושה את שלו” וגם בימים פחות נעימים בסוף, זה חולף גם אם נרצה וגם אם לא, ומחר כמו שנאמר “מחר, הוא יום חדש”..

תפיסת הזמן היא דבר מתעתע וזה לא לגמרי ברור לנו לפעמים, ולעיתים הדבר הזה מכווץ אותנו -כמה מהר הימים חולפים להם,

מה שיכול להקל עלינו הוא פשוט לקבל את זה שיש דברים שגדולים מאתנו וניטיב עם עצמנו אם נצליח להיות בתודעה שעד כמה שניתן אין בה השתוקקות לזמן אחר,
ואין בה געגוע לזמן אחר,
ואין בה פחד או ציפיה מזמן אחר….
פשוט נהיה בנוכחות מלאה בקיים.

בזה יש הבנת הזמן והבנת המציאות….

//תַּעְתּוּעֵי הַזְּמַן//
הַזְּמַן חוֹלֵף בָּנוּ,
חוֹלֵף בִּי
עוֹנוֹת שָׁנָה
יָמִים בָּאִים וְהוֹלְכִים
חום וְקֹר, עוֹנוֹת מַעֲבָר
צִפּוֹרִים וְשָׁמַיִם
כְּמוֹ סֶרֶט קוֹלְנוֹעַ מָהִיר שַׁאֲנִי חוֹלֶפֶת דַּרְכּוֹ
אוֹ שֶׁהוּא חוֹלֵף דַּרְכִּי?
וּמוֹתִיר רִשּׁוּמֵי זְמַן בְּגוּפִי
וְיֵשׁ מַשֶּׁהוּ בַּהֲבָנָה הַזּוּ
שֶׁהוּא מְשַׂמֵּחַ וּמַעֲצִיב כאחד
הֵבַנְתָּ הַחוֹלְפִיּוֹת שֶׁלָּנוּ
הַתַּעְתּוּעַ שֶׁהַדְּבָרִים חוֹלְפִים בָּנוּ
וְהִנֵּה שׁוּב יָמִים שֶׁל גֶּשֶׁם
וְשׁוּב עוֹנַת הָרַחֲצָה נִפְתַּחַת
וְיֵשׁ הַכֹּל וְאֵין כְּלוּם
וְהַכֹּל קַיָּם וְאֵין דָּבָר
וְהָרִיק הַגָּדוֹל שֶׁעוֹטֵף אוֹתִי
מְבַלְבֵּל וּבָהִיר כְּאַחַד