ירושלים ממשיכה להוות מוקד המשיכה העיקרי בדתות האיסלאם, הנצרות וכמובן בדת היהודית. גם בקרב בני העדה האתיופית חלמו במשך אלפי שנים להגיע לירוסלם והשאיפה והתקווה הגדולה להגיע אליה, היא זו שגם עמדה לנגד עיניהם כשיצאו למסעות העלייה הקשים והמפרכים מאתיופיה דרך סודן לישראל.
בסוף שנת 2017 מנתה אוכלוסיית יוצאי אתיופיה בישראל כ-149 אלף נפש, כ-60% מהם נולדו באתיופיה ועשו את הדרך מלאת הקשיים לארץ. אך כארבעת אלפים נשים גברים וילדים לא הצליחו להגיע לארץ ואו שמתו בדרך או שנחטפו ונחשבים לנעדרים. עבורם מציינים בכל שנה ביום ירושלים את יום הזיכרון לנספי עליית יהודי אתיופיה.
אחת מנשות החינוך המלווה בשני העשורים האחרונים בני נוער ישראליים במסעות לאתיופיה ולירושלים כחלק ממסורת שהתוותה בלימוד ההיסטוריה של בני העדה האתיופית בישראל היא ד”ר ווביט וורקו מנגיסטו שבימים אלה אף משיקה ספר חדש שלישי במספר בשם “אני רצה לאחור” המתאר בצורה שירית ומיוחדת את המסע שעשו עולי אתיופיה עד הגיעם לישראל. הספר לוקח אותנו אל חוויות מתוך המסע שעשו עולי אתיופיה עד הגיעם לישראל, מהצמא בגרון ועד חספוס הרגלים כשהם נישאים עם הלב עם כמיהתה לירושלים.
“מעבר לחוויות המסע עצמו וכמובן לחשיבות לזכור את כל מי שלא זכו להגיע ואת האחים שלנו שעוד באתיופיה, מספרת מנגיסטו “חשוב לספר שעליית יהודי אתיופיה מחברת חלקים גדולים בעם היהודי שלקחו בה חלק ורובינו אפילו לא מודעים להם כמו למשל על תרומתו הגדולה של ג’ורג’ גוטלמן ז”ל שהודות לתרומתו הנדיבה שלו מטוסיו הוטסו בהצלחה מסודן 35 טיסות שהביאו יחד לישראל 7,000 עולים במבצע משה.”
מנגיסטו פגשה את גוטלמן ז”ל לפני שבע שנים, תקופה קצרה אחרי שהוא ואשתו עלו לישראל מבלגיה. במהלך פגישה מקצועית סיפרו לי עליו והרגשתי חובה לפגוש אותו בעצמי ולהוקיר לו תודה. פגשתי אנשים מקסימים וחמים שאוהבים את עם ישראל וחשוב מאוד להזכיר ולזכור את מה שהם עשו.
באפריל השנה נחנך מרכז חינוכי חדש על ידי הקרן הקיימת לישראל על שמו של ג’ורג’ גוטלמן ז”ל, המביא את סיפור חייו של גוטלמן שנולד בשנת 1938 להורים שהיגרו מפולין לבלגיה והתיישבו באזור העיר ליאז’. לאחר פלישת גרמניה הנאצית לבלגיה, אמו נלקחה על ידי הנאצים לאושוויץ ושם נרצחה. אביו של גוטלמן החביא את שני בניו אצל משפחות נוצריות אשר הוכרו לימים כחסידות אומות העולם. בשנות ה- 70 של המאה העשרים הקים גוטלמן חברה תעופה בשם טי-אי-איי (Trans European Airways – TEA) ). בחורף 1984 – לאחר ששליט סודאן ג’עפר נומיירי נתן את הסכמתו להטיס את יהודי אתיופיה שישבו בסודאן, כציוני נלהב ומתוך מחויבות להצלת יהודים באשר הם, גוטלמן רתם למשימה את מטוסי החברה וטייסיה. שלושה שבועות לאחר מכן, יצאו מטוסי בואינג 707 מישראל לקפריסין ומשם המריאו לח’רטום בסודאן ומשם עשו את הדרך חזרה לישראל.
ג’ורג’ גוטלמן הלך לעולמו לפני כשנתיים, לאחר התמודדות עם מחלת האלצהיימר.
בימים אלה מוצגת במרכז על שמו תערוכת המדיה ”מבצע משה: 30 שנה אחרי” המתארת את סיפור חייו ואת סיפור הבאת יהודי אתיופיה בעזרתו.
אברהם דובדבני יו”ר קק”ל אמר בטקס חנוכת המרכז: “ג’ורג’ גוטלמן הוא אדם שהציונות היא נר לרגליו לא רק במחשבה או בדיבורים אלא גם במעשים של ממש ובתרומה כספית. העובדה שגייס את מיטב המשאבים שעמדו לרשותו לטובת העלאת יהודי אתיופיה לארץ מעוררת השראה, וצריכה להוות דוגמה עבור כולנו לערבות הדדית ונתינה. שמחים ונרגשים להכיר את פועלו, יחד עם האנשים המופלאים שיגיעו לאירוע במרכז החינוכי החדש שלנו”.
המרכז החינוכי החדש הקרוי על שמו יארח אלפי תלמידים מדי שנה אשר ילמדו את סיפורה של קהילת ביתא ישראל ואת סיפורו של גוטלמן, אשר רבים מבני הקהילה חבים לו את חייהם. אנחנו מודים לקק”ל בלגיה על שנרתמו לסייע בפיתוח הפרויקט וליוו את התהליך במסירות ובמקצועיות”.
ביום שני שעבר ה-23.5 בצהרים יצאו כ45 בני נוער ו20 מלווים חינוכיים המשתייכים לקבוצות נוער שונות מקבוצות מערים שונות ,עפולה, הרצליה ,נתניה ,רחובות וירושלים ל”מסע מיוחד אל הזהות לירושלים לזכר הנספים”. תוכנית הפועלת כבר 15 שנה במשרד החינוך במהלכה נוסעים בני נוער לאתיופיה במטרה לייצר בקרב בני נוער ממוצא אתיופי, תחושות של חיבור ערכי לשורשים.
התוכנית “מסע אל הזהות” נוצרה לפני כ-15 שנה ע”י הד”ר מנגיסטו בשיתוף עם אבי טללה , מנהל מתנ”ס יד התשעה בהרצליה “יחד רקמנו תוכנית מעמיקה ויחד הגשמנו חלום ועכשיו כל שנותר הוא להעביר את התחושה הלאה, לשמר את המורשת. נרצה לחבר את בני הנוער למורשת של בית ישראל. בעיקר לעצמם, במטרה לאפשר להם לקחת אחריות על חייהם ובהמשך להרגיש חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית ולרצות לקחת בה חלק משמעותי בהווה ובעתיד” מספרת מנגיסטו.
בעקבות מגפת הקורונה וסגירת השמיים נוצר מסע חדש בתוכנית ממבשרת לירושלים ברגל. “המסע ממבשרת ציון לירושלים לא פשוט ודורש סיבולת מנטאלית, אבל בסופו ישנה תחושת גאווה, ניצחון ואמפתיה לקהילה שלמה שצלחה את כל הדרך מסודן לירוסלם. היא מתארת ומוסיפה “היה מרגש עד דמעות לראות איך תוך זמן קצר נוצרו חיבורים שילוו את כולם עוד הרבה קדימה, היינו שם אחד בשביל השני לא וויתרנו ולא השארנו אף אחד מאחור.” מספרת מנגיסטו.
“תוך כדי המסע קיימנו ארבע עצירות מודרכות שבהן התקיימו מעגלי שיח והדרכות שעסקו בדרך לירושלים, בסיפורים מהכפרים באתיופיה ובזהות יהודית.” השנה הצטרפו אל המסע שני קסים יקרים קס רועי מחדרה ,קס ירגא מלוד שעשו אתם את המסע כולו “ותרומתם הייתה משמעותית מאוד. הם פתחו בתפליה לפני המסע ולאורך כל המסע הם לקחו חלק במעגלי שיחה היה מרגש ומעצים ” מספרת מנגיסטו. “את המסע מאתיופיה לסודן חוויתי בעצמי כילדה בת 10, המסע הציף זיכרונות ורגשות לא פשוטים גם אצלי וכמובן גם בקרב הקסים ששיתפו וסיפרו לכולנו בדרך על החוויות שלהם מאתיופיה ומהמסע לישראל”
כשהגיעו להר הרצל ,חמישה קסים נוספים חיכו להם: קס מולה ,קס ונדה, קס אביהו קס נגה וקס שמעון “ויחד איתם, באנדרטה לזכר הנספים פתחנו את הטקס לסיום המסע ולזכר הנספים בברכה של הקסים ובדברי סיכום של אבי טללה שסגר בעצמו מעגל אישי בעומדו בפני האנדרטה ששמה של אימו מופיע עליה.” היא מספרת “אני הקראתי את אחד השירים מספר השירים שלי אני רצה לאחור” .
“יש לנו את הזכות” מסכמת מנגיסטו “להוות גורם משפיע במסע כל כך משמעותי להעביר לדור העתיד . אני רוצה לומר תודה לקב”ה שחזרנו בשלום הביתה בריאים ושלמים עם הרבה חווית ותובנות להמשך התפתחות אישית, עם המון גאווה באבות אבותינו ובהורים שלנו שיצאו בעקבות החלום להגיע לירוסלם.”
