אלי חוזר לארץ מארה״ב לאחר עשר שנות היעדרות. המפגש עם יותם, חבר ילדות ואיריס ארוסתו, מוביל לסדרת אירועים המשנה את החיים של כולם.
“אמריקה״, סרט על משברים והתחדשות, על סודות אפלים והכרעות גורליות ועל חברות גדולה מהחיים, מתרחש בין חנות פרחים למנזר עתיק, בין בריכת שחייה לחופי הים התיכון, בין החיים למוות – ואיפשהו באמצע.
זוכה פרס השחקנית הטובה ביותר לאושרת אינגדשט בפסטיבל ירושלים 2022 ובחירת הקהל לסרט הטוב ביותר בפסטיבל פילדלפיה 2022.
מומלץ לצפייה החל מ-5 בינואר בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ
“כשגדלתי,״ אמריקה״ הייתה פנטזיה של ארץ רחוקה, מעבר לים, בה הכל אפשרי, בה כל אחד יכול להמציא את עצמו מחדש.” מספר אופיר ראול גרייצר במאי הסרט. אחת מהשאלות החוזרות על עצמן אצל כל מי שצופה בסרט קשורה לבחירת השם “אמריקה” וזו גם התשובה הראשונה שענה מיכאל מושונוב באירוע הקרנה שבו לקחתי חלק ביום שישי האחרון.
הסרט מספר את הסיפור של אלי, שמגלם מושונוב הצעיר בכישרון רב, שנסע לאמריקה כדי להתנתק משורשיו ומהמקום בו גדל ולעצב את גורלו בידיו. אך מספר אירועים מובילים אותו לחזור אל המקום שעזב. המפגש שלו עם יותם חבר הילדות שלו וארוסתו הטרייה איריס ממקם אותו במקום שונה לחלוטין ממה שהוא מכיר – חנות פרחים.
“לראייתי, מוסיף ראול גרייצר “עולם הפרחים והצמחים מקביל לעולמם של בני האדם – בשביל שצמח ישרוד, צריך להעניק לו מים וחום, להגן עליו ולאהוב אותו. אם הוא יקבל את זה, אז הוא יצמח ויפרח ויישא פרי, ואם לא, הוא ינבול.
שלושת הסיפורים שמלווים את הסרט, שזורים זה בזה, כמו זר פרחים: ומבטאים את הרצון שלי לייחל לעולם, בו ילדים יגדלו בסביבה מכילה שיש בה אהבה וחמלה. וכך הם יגדלו להיות אנשים טובים יותר, עבורם ועבור החברה שבה הם פועלים. כי אם הם יגדלו בסביבה קרה ומאצ׳ואיסטית, שמקדשת אלימות, זה יהיה פצע לכל החיים, עבורם ועבור האנשים סביבם.”
הסרט בעיניים שלי היה יכול להיות מיני סדרת מופת ממש – ולמרות שאורכו 127 דקות ניכר שהיו קטעים שלמים שהיה ניתן להשלים. מהדברים שענה מושונוב בשיחה עם הקהל בסיום ההקרנה הצלחתי להבין שגם צולמו מספר סצנות שלא שולבו בסרט ומפאת ספויילר לא אציין אותן בעצמי, אלא אומר שהעדרן יצר שאלות אצלי ואצל בן זוגי וגם בקרב הקהל ששאל את מושונוב עליהן.
ראול גרייצר מספר כי “כשניגשתי לעשיית הסרט, התפיסה שלי הייתה שאני רוצה לעשות סרט ״ישן״, כמו מפעם, משנות ה-70. סרט שיש בו אהבה גדולה לקולנוע, שמספר סיפור שחורג מעבר למסך. מהלך הפקת הסרט התערבב עם הקונטקסט הרחב של דברים שקרו מסביבי גם באופן אישי, אבל בעיקר לעולם סביבי. משבר הקורונה היה אחד מהם. כתוצאה מכך, בתהליך היצירה, הרגשתי שאני כותב רומן, שנהיה יותר אישי מיום ליום ומרגע לרגע, תוך התמודדות מעשית ורגשית עם עולם במשבר. למיטב ידעתי, היינו הסרט הישראלי הראשון שהצטלם בארץ במהלך הקורונה. קשיי ההפקה היו רבים ולא צפויים, אך האתגר הכי גדול בעשייה היה להישאר נאמן לחזון שלי, למרות כל הרעש מסביב. כל פיסה בסרט, אביזר או פריט לבוש, או בחירה אומנותית או אסתטית, יש מאחוריה רעיון מוגדר, כולל נוכחות של דברים שעיצבו את זיכרונות ילדותי (והרבה מבני ומבנות דורי…), אך אני מזמין כל אחד ואחת לפרש את הסרט לפי תפיסת עולמו/ה.”
מושונוב סיפר על דוגמאות של סצנות שצולמו מתוך נקודת המבט של אחת הדמויות מה שלפחות במקרה שלי העלה את הרצון לצפות בסרט שוב ולחוות את נקודות המבט השונות מתוך ידיעה מוקדמת.
מיכאל מושונוב שחקן תיאטרון חיפה ומוסיקאי, המככב בסרט בדמות אלי בתפקיד הראשי בסרט – זכה עד כה כבר בשני פרסי אופיר ל’שחקן הטוב ביותר’ ו’שחקן המשנה הטוב ביותר’, על תפקידו בסרטים ״איים אבודים״ ו״מבול״ סיפר בשיחה גם על העבודה עם אביו השחקן (ואליל הילדות שלי יחד עם כל יתר חברי זהו זה האדירים) מוני מושונוב שמשחק בסרט בתפקיד מוטי אביו של יותם. מושונוב סיפר שהצילומים עם מוני היו הראשונים מכל צילומי הסרט- החוויה שלו בעבודה על הסרט הייתה מרגשת עבורו גם מהפן הזה שבו הוא נכנס לדמות מאוד עמוקה ושונה ופוגש את אביו שבעצמו מגלם אבא אבל של מישהו אחר.
לדברי מושונוב היום לאחר הקרנת הבכורה הרשמית אמש בנוכחות אבא מוני – “הייתה התרגשות גדולה מאוד גם של אבא מעצמו כשחקן בסרט וכמובן ממני כשחקן הבן שלו. זה מאוד חימם את ליבי והרגשתי קצת כמו בבר מצווה- בקטע טוב”
בתום הצפייה שלנו בסרט, דיסקסנו אותו אני ובן זוגי רבות. הסרט עלה לא מעט נקודות עמוקות על החיים של הדמויות, על חוסר ההיגיון שיש במציאות לפעמים ובא לידי ביטוי בסרט וגם בחיים שלנו, על מפגשים מקריים לעומת מפגשים עמוקים, על חברות, ובעיקר כמו שבן זוגי אמר על אהבה ועל המקומות שבהם היא מתגלה ומחברת בין אנשים.
אחת מהדמויות המרתקות הנוספות בסרט היא איריס המגולמת בכישרון רב ע”י השחקנית אושרת אינדגשט שגם (בצדק רב לדעתנו) זכתה על משחקה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2022. לעומת אלי ויותם שתי הדמויות שלצידה הדמות של איריס בעלת חנות הפרחים באה לידי ביטוי דרך היחס שהיא מעניקה לפרחים ובחלקים שבהם היא מספרת על עצמה- בעוד הדמויות הגבריות בסרט נותרות סגורות ועצורות לכל אורכו. היכולת של אינדגשט לבטא רגשות ומחשבות גם ללא מילים עוברת במהלך הסרט וההתמודדות הבלתי אפשרית שהיא צריכה להתמודד איתה עוברת בכל הקושי שלה אלינו הצופים.
את התפקיד של יותם – חבר הילדות של אלי מגלם שחקן תיאטרון הקאמרי עופרי ביטרמן, זוכה פרס התיאטרון הישראל לשנת 2017 בקטגוריית ‘השחקן המבטיח’ על משחקו ב”מלך הכלבים”. בתחושה שלי יותם משמש לשתי הדמויות האחרות (אלי ואיריס) כמחולל אירועים. הוא עד לכמעט סוף הסרט לא מביא את עצמו ואת רגשותיו לביטוי אלא רק משמש כאמצעי לספר את ההתרחשות של האירועים והסיבה לחוויות שמתבטאות על ידי איריס ואלי כל אחד מנקודת מבטו. לקראת סוף הסרט נפתח צוהר קטן לנקודת המבט שלו ובסצנה האחרונה של הסרט הצילום והעריכה כולם יחד בצורה מושלמת תומכים בחוויה שלו והשאירו אותי הצופה עם תחושה חזקה מאוד.
לסיכום- מדובר בסרט עמוק ואפילו קצת כבר אבל כזה שמאוד כדאי לצפות בו. וכמו שכתבתי כדאי לצפות בו אפילו יותר מפעם אחת ולחוות נקודות מבט חדשות על הדמויות והעלילה בכל פעם.
צוות היוצרים :
בימוי ותסריט: אופיר ראול גרייצר, הפקה: איתי תמיר מפיקים שותפים: מרקוס קנטיס, מרטין לוואלד, יאן מקולה, עמי ליבנה, צילום: עמרי אלוני עריכה: מיכל אופנהיים, אופיר ראול גרייצר , עיצוב פסקול: ואסלאב פלגל , מוזיקה: דומיניק שרפנטייה, מעצב אמנותי: דניאל קוסו, ניהול אמנותי: ניצן ציפרוט ליהוק: לילו גולדפיין
משתתפים :
אשרת אינגדשט- איריס
מיכאל מושונוב- אלי
עופרי ביטרמן- יותם
מוני מושונוב- מוטי אבא של יותם
עירית שלג- אמא של יותם
אוולין שפיר
רובע בלאל עספור
הפצה בישראל – סרטי נחשון.
חברות הפקה: לילה סרטים, בשיתוף עם שיווגו פילמס (גרמניה), מימזיס פילמס (צ’כיה)
גופים תומכים: קרן רבינוביץ’ לאומנויות – פרויקט קולנוע, מדיאנבורד ברלין-ברנדנבורג, הקרן הצ’כית לקולנוע, מפעל הפיס
