“המוח הישראלי עושה זאת שוב: מסתמן פתרון ירוק לזיהום הים במי התפלה”
יש מי שדווקא עכשיו “אחרי החגים” ועם כניסתו לתוקף של שעון החורף, מרגישים שזה הזמן לנסוע לצלול בים סוף. לטייל במצפה התת ימי הייחודי בעיר לשנרקל ולחוות את העושר הגדול הקיים בים סוף.
ים סוף הוא ללא ספק אחד ממוקדי התיירות הגדולים בישראל, המכיל שוניות אלמוגים נדירות שנחשבות בין היציבות והעמידות בעולם. אותן שוניות גם מהוות בית למגוון מינים נדיר של דגים, צמחי מים ובעלי חיים ימיים, המושכים תיירים רבים מהארץ ומרחבי העולם לצפייה ולצרכי מחקר.
מי היה מאמין, שדווקא גידול של התיירות והמלונות בעיר, לצד פתרונות מוצלחים להתפלת המים והגידול בחקלאות, יביאו לכמות גדולה כל כך של חנקות (כימיקלים שונים מסוגי חנקן שונים, המזהמים את המים ופוגעים בהם ובחיים שבהם) כתוצאה ממי הרכז שהם מזרימים לים פגיעה במשאב הטבע הייחודי כל כך עד כדי כך שמשרד החקלאות יגדיר בחוק שהיתר ההזרמה שלהם יגיע למקסימום של 20 טון.
איך זה קורה בעצם?
ישנם שני מקורות עיקריים להתפלת מים – מי ים או מי בארות. ההתפלה של מי בארות זולה משמעותית אך המים האלו מלאים בחנקן (שהגיע לשם מחלחול דשן בחקלאות). המתקנים ששואבים את מי התהום למטרות התפלה שואבים למעשה גם את הכימיקלים הללו (חנקות) ובסיום הליך ההתפלה מזרימים את החומרים שלא נכנסו למי השתייה בעצם בחזרה לים. כך כתוצאה מהליך ההתפלה המאוד חיובי וחיוני, מי הים בעצם מזדהמים ונגרמים לים ולחיים בו נזקים גדולים
כבר בשנות ה-60 נבנה ליד העיר אילת “אתר סבחה” – מתקן ההתפלה הראשון בישראל. המתקן מתפיל מי קידוחים וכן מי ים (סוף) ומספק את הצרכים של העיר אילת כולה. ב-2021, לאור הגידול הדמוגרפי הצפוי באוכלוסיית העיר והרחבת רצועת המלונות (עקב הקמת שדה התעופה רמון ופינוי נמל התעופה המקומי), החליטה מקורות על הרחבת מתקן ההתפלה בעוד 30 מיליון קוב מים בשנה ובפרויקט של חצי מיליארד שקל.
אלא שמקורות נתקלה בבעיה: הוועדה הבין-משרדית למתן היתרים להזרמת שפכים לים והמשרד להגנת הסביבה, הגבילה את היקף הזרמת החנקן למפרץ אילת, על מנת לשמור על הסביבה הימית הרגישה הזו – מה שמנע את הרחבת היקפי ההתפלה. כך, פינוי החנקות הפך לאתגר ממשי עבור מתקני התפלה
חברת מקורות בשיתוף משרד החקלאות החלו לחפש פתרונות לצמצום כמות החנקות המוזרמות לים. אחד הפתרונות שהועלו בחברה כמתאים לבדיקה היה שימוש באצות אולווה (Ulva), הסופחות כימיקליים וממירות אותן לרכיבים חיוניים לאדם ולסביבה ולצמצם באמצעותן את כמות החנקות המוחזרות מדי שנה למים.
חברת סיקורה הישראלית
חברת סיקורה (Seakura) מגדלת מזה 22 שנה אצות, בין היתר גם את אצת אולווה (Ulva), אצה ירוקה אכילה נפוצה הגדלה במים מלוחים, עם 130 זנים שונים שלה שגדלים ברחבי העולם באזורים טרופים וסאב טרופיים ומכונה גם “חסת ים”. האולווה עשירה בחלבון, סיבים תזונתיים ומינרלים כמו יוד, מגנזיום, סידן, אשלגן וברזל, מה שהופך אותה כמו עוד אצות רבות לרכיב חיוני למאכל, תוסף מזון או כמזון בעלי חיים.
בים, לאצה יכולת מרשימה לקלוט את ההפרשות החנקניות של דגים וחסרי חוליות במים, ולהמיר אותן לחלבון המאפשר לעשות בה שימוש גם למאכל אך גם לשימושים נוספים כמו דלק ביולוגי, תחליף פלסטיק, לכידת פחמן וכד’, מה שהופך אותה לפילטר ביולוגי טבעי עוצמתי.
מכיוון שאת אצת אולווה קשה לגדל באופן מסחרי וסדיר, חברת סיקורה פיתחה טכנולוגיה ושיטת גידול ייחודיות, המאפשרות את הגידול היציב והחיזוי של ביו-מאסה איכותית.
טכנולוגיית גידול האצות הייחודית הזו של החברה, מוגנת פטנט בינ”ל וכוללת שאיבת מי ים מבאר תת ימית (עשרות מטרים מתחת לפני הים), סינון המים, גידול מבוקר וקצירת האצות, היא שהביאה את החברה ומנגד את משרד החקלאות, להתעניין בכיוונים שונים לשימוש באצה, זאת בנוסף לכ-60 טון אצות שסיקורה מגדלת לצרכי מאכל.
לדברי אפרת לב, מנכ”לית חברת סיקורה “משרד החקלאות פנה לחברת סיקורה באזור 2020, כדי לטפל בבעיה שנוצרה עם כמות הזרמת מי הרכז של מקורות בסבחה (אילת) לים סוף.
הניסוי הצליח והפרויקט המהפכני לניקוי החנקות במי הים הורחב
“בעקבות הניסוי שארך כשנתיים עם הפסקות”, מסבירה לב, “סיקורה הוכיחה יכולת של הסרת חנקן בתמלחת (התוצר הנגדי של מי השתייה בתהליך ההתפלה), במסה של 1 גרם /למ”ר /ליום בשיטה המתאימה לתנאי האקלים באילת (פוטוסינתזה). הבנו כי על מנת לספוח בשנה את היעד של 10 טון חנקות, יידרשו כ 40 דונם של אצות מסביב לאתר. יתרה מזאת, בתהליך, האצה סופחת חנקן וממירה אותו לחלבון – כך שתוצר הלוואי של התהליך הוא אצה עשירה בחלבון שיכולה לשמש כדשן או כמזון לבני אדם ולבעלי חיים.
הפיילוט הסתיים בהצלחה מעל המשוער. תוצאות הניסוי המוצלח הוצגו בוועדת היגוי המים, מדי שלושה חודשים, כאשר ועדת ההיגוי לאישור הפתרון התקיימה לפני מספר חודשים. לפני חג הסוכות התקבל האישור הסופי מועדת הצורך של רשות המים לצאת לתכנון הנדסי כולל. בוועדה זו הוצגו ואושרו התכניות להרחיב את הפעילות של חברת סיקורה באתר במטרה להגיע ליעד המקסימלי השנתי.
הפרויקט קיבל הכרה וגושפנקא ממשרד החקלאות, רשות המים, המשרד להגנת הסביבה, עמותת צלול ומקורות.
היכולת של אצת אולווה לספוח חנקות ובכך להגדיל את הקיבולת של מתקן ההתפלה, להגדיל את אספקת המים הנקיים, אך מבלי להגדיל את המזהמים הנפלטים בתהליך הופך אותה לאמצעי חשוב בתעשיית מים וההתפלה ולגופים ירוקים.
“מדובר בפעם הראשונה בעולם שנמצא פתרון לניקיון מים מלוחים” מתארת לב בהתרגשות מדבקת ומוסיפה כי במקביל לפעילות מול המתקן באילת נעשו פניות נוספות לחברה מגופים נוספים, כולל ממדינות שכנות, כדי לבצע בהן את אותה הפעילות ממש”.
מה עוד ניתן לעשות ע”י השילוב של האצות מסביב למתקני ההתפלה?
“את מקדימה מאוד את המאוחר” עונה לי לב ומסבירה: “הצורך הממשי בארץ ובעולם הוא לצמצם קודם כל את רמות הזיהום ולשמור על מי הים. כאשר נגיע לרמות סבירות של הטמעת הפתרון הזה נוכל גם להתקדם לפתרונות נוספים של שימוש בערכים הטובים של האצות גם להעשרה של מי השתייה עצמם”.
אז כדי שהפתרון המדהים הזה יוכל להגיע גם אלינו למים ולאפשר למים להיות מקור עשיר בסיבים ומינרלים כמו שהם צריכים להיות, כדאי מאוד שנשקיע בעתיד הקרוב והרחוק כאחד ונעזור ליותר ויותר חוות ירוקות לצמוח ולגדול מסביב לכמה שיותר מקורות מים מלוחים.