מדינת ישראל היא כידוע לא רק פלטפורמה גדולה לצמיחה של חדי קרן בעולמות ההי טק אלא גם מכונה משומנת מאוד של יצירת יש מאין ברמת העשייה החברתית. זה נכון שבני אדם בעולם כולו אוהבים להיות טובים ויש התנדבות ועזרה הדדית גם מחוץ לישראל אבל אין ספק שהחינוך והמסורת היהודית ואולי גם העובדה שחלחלה הבנה ש”אם אין אני לי מי לי” גם ברמת העזרה וההתגייסות לסיוע. זו אולי גם התשובה למיקום של ישראל במקום ה-9 במדד האושר העולמי למרות יוקר המחייה ושטף הקשיים הביטחוניים והפוליטיים בשנים האחרונות.
אבל אם יש אתגר אמיתי גדול באמת להתמודד אתו בתחום עשיית הטוב הרי הוא ניהול מתנדבים ובעיקר שימור שלהם לאורך זמן. ולכן כשקמה עמותה ששמה לה למטרה את המתנדבים במרכז, והגיעה תוך שנה וחצי ליותר מארבעת אלפי מתנדבים אני עוצרת לדבר עם האחראיים ולבדוק איך הפלא הזה מתרחש.
“עמותת אלון ואלה – רוצה ש”המתנדבים שלנו רואים את הלבן בעיניים של האנשים שהם עוזרים להם”
אומר לי אלון בריקמן , 51 מראש העין, שנחשף במהלך עבודתו הארוכה במשרד הביטחון, לאין סוף אירועים אבל האירוע ששינה אצלו לדבריו את הראייה היה חטיפת שלושת הנערים ב-12-6-2014.
“אחרי 3-4 ימי חיפושים עמדתי על גבעה והסתכלתי למטה” הוא נזכר. “ראיתי את עם ישראל משלב ידיים- דתיים חילונים, צעירים מבוגרים, מכל הקשת הפוליטית וזה היה מחזה מדהים. עם ישראל במיטבו מאוחד למען מציאת הנערים. אני זוכר שברגע הזה הסתכלתי ולשאלתי את עצמי למה זה קורה רק בחירום? למה לא בשגרה?”
וכדי לענות לעצמו על השאלה הוא קיבל החלטה לצרף יחד לקבוצה כמה עשרות חברים ולהתחיל לעזור. לקבוצה קראנו “מתן בסתר מתנדבים” ותוך כדי העבודה ובין לבין במשך 5 שנים הקבוצה פעלה וגייסה תרומות , אוכל בגדים, רהיטים ועזרה בכל דרך שאפשר לחשוב עליה לאנשים אחרים שהיו זקוקים לסיוע” הוא ממשיך.
“לפני קצת יותר משנתיים, אבי נפטר והגיעו אלפים לנחם. ושמתי לב שעיקר ההתעניינות בי הלכה לכיוון המיזם מאשר העבודה בביטחון. וככה לאט לאט התחלתי להבין שאני צריך לשנות את העשייה שלי. וארבעה חודשים אח”כ בת של חברים טובים נפטרה בגיל 14 מסרטן ונתבקשתי ע”י אימה לסייע בסיורי הלוויה, רכישת חלקת קבר וכד’ והיא חיברה אותי לטובת זאת עם חברה טובה שלה בשם שלומית הראל שוורץ, 55 מתל אביב, עורכת דין מצליחה ופעילה חברתית ברמות הכי גבוהות שאפשר לדמיין, הובילה מאבקים לשינויי חקיקה ויחס לחולים והוריהם בבתי חולים, במשרד הבריאות ובקהילה, שעברה בעצמה קושי אישי גדול כשאיבדה את ביתה בגיל שלושה שבועות כתוצאה מחיידק בית חולים ב-2005. נפגשנו בנסיבות המצערות במטרה משותפת לסייע לה והבנו שאנחנו הולכים לצעוד יחד מאותו הרגע ולהקים גוף שכל כולו עשייה חברתית מאחדת שיהיה גם דרך להנציח את ביתה של שלומית אלה ז”ל.
“וכך” הוא מספר לי “נולדה עמותת אלון ואלה – שני עצים ארץ-ישראליים חזקים ושורשיים, שנותנים צל ירוק עד שגם מסמלים גם את הישראליות וגם כמובן מחברים בשמות את אלה ז”ל ואותי שחי ובועט למטרה משותפת אחת.”
מה המטרה של העמותה מלבד ההנצחה?
אלון ואלה עמותה שנולדה במטרה לשים את המתנדב/ת במרכז. לייצר חוויית התנדבות – כשהמתנדב הוא במרכז ולא הנזקק, מתוך אמונה שחוויית התנדבות מעצימה היא המפתח להרחבת הפעילות ההתנדבותית. ובימים אלה אחרי שנה וחצי של פעילות בלבד העמותה מנהלת קהילה פעילה של 4000 מתנדבים שותפים מלאים לעשייה.
אחת המטרות המרכזיות שאלון ושלומית שמו לעצמם עוד, היא לפעול בשקיפות מלאה ולייצר את המקסימום האפשרי מהמשאבים הקיימים לסיוע בלי להוציא עוד כסף. “אלון הוא גמלאי של משרד הביטחון ועובד בעמותה מספרת לי שלומית” ומוסיפה כי החלום שלה הוא להצליח לעזוב את מקום העבודה שלה ולעסוק בפעילות העמותה ב100%.
מה לדוגמה העמותה עשתה לאחרונה?
,סייענו בעריכת בת מצווה לעשרות בנות ממשפחות מצוקה. המתנדבים דאגו לשמלות, זרים, עוגה, מתנות אישיות והבאנו כוכבת טיקטוק שהלהיבה את הרוחות. סייענו בעריכת חתונה לזוג חיילים בודדים ללא עורף משפחתי. שידרגנו הוסטלים לנוער בסיכון ומרכז יום לשורדי שואה. כשעיריית תל אביב ארגנה פעילות לאנשים עם מוגבלויות עם עשרות דוכנים ופעילות והיה חסר להם מי שיפעיל את הדוכנים ביום עצמו הם פנו אלינו”
“ההיערכות לפניות הדחופות לסיוע היא חלק מתכנית העבודה שלנו” אלון ושלומית אומרים לי יחד. “אנחנו מקבלים פניות כל הזמן ומנתבים אותן להצלחה. ניצול שואה ואשתו שחיים בתנאים מחפירים וקיבלנו הודעה אודותיהם וממש בתוך שעות ספורות כבר היו אצלם מתנדבים שדאגו לבקר אצלם לשמוע מהם למה הם זקוקים, דאגו להם למזון ולרהיטים וגם הבינו שהם זקוקים לחברה ונוצר קשר שימשיך הלאה. והוא משמיע לי הודעה שהשאיר לו המתנדב אחרי שביקר אצלו בבית וסיפר כמה טוב זה עשה לו ללכת לשם ולהצליח לסייע לשני אנשים מקסימים”
מאיפה הצלחתם לממן את הפעילות עד כה?
עד כה מספרת לי שלומית, “עשינו את הכל מכמעט 0 משאבים חיצוניים. כל פעם כשמישהו היה צריך משהו התגייסנו להשיג, אנחנו משנעים מזון מבתי קפה מסעדות וכד’ שכבר עובדים איתנו באופן קבוע, מתנדבים מגייסים רהיטים, ביגוד, צעצועים, כל דבר שאפשר לחשוב עליו ומתנדבים אחרים מסייעים בשינוע וכד’. והאמת היא, היא מסבירה, “במקום לגדול לאט גדלנו מאוד מהר ויחד עם הצמיחה שלנו צמחו גם הפניות ואנחנו צריכים עוד משאבים. ולכן יצאנו בקמפיין הגיוס עם jgive” והיא מוסיפה “אנחנו משמשים היום כתובת להשגת מתנדבים למשרד לשוויון חברתי, לעיריות, לעשרות עמותות ולארגונים שמכירים אותנו ונעזרים בנו”
ואיך אתם מתקדמים מפה? מה השאיפה?
“אנחנו כמובן רוצים לגדול עוד ועוד ולסייע עוד ועוד ובגלל שהצמיחה שלנו הייתה מהירה מאוד הבנו שאין מנוס לגיוס תקציב שיוכל לאפשר לנו גם להמשיך את הפעילות שכבר התחלנו וגם לגדול בצורה הגיונית” שלומית משיבה. “אני מעריכה שמיליון שקלים בתוך שבועיים הם יעד אפשרי ביותר לגיוס שיוכל לתת לנו אוויר לנשימה ושנוכל לנתב אותו למינוף של העשייה וחיבור לגופים שרוצים לעזור לנו גם בצורה יותר מסודרת ושוטפת”
איך מצטרפים אליכם?
“יש לנו טופס קצר באתר להרשמה לשגרירים ולמתנדבים שניתן להשאיר בו פרטים ואנו מצרפים באמצעות המייל /הטלפון הנייד אנשים לפעילויות המתאימות” אומרת שלומית ואלון מוסיף “לפני שאנשים הולכים להיפגש עם קשישים וכד’ אנחנו מתשאלים אותם שוב ומדריכים אותם כי בכל זאת הצלחה של התנדבות כמו הצלחה של כל קשר בין בני אדם תלויה בהתאמה של שני הצדדים ובמקרה של התנדבות במחויבות מצד המתנדב/ת”
לתמיכה בעמותת אלון ואלה בקמפיין הגיוס בלינק
