תערוכת צילומים שכל כולה שותפות מגן ישראלית- למען הלומי קרב ובני משפחותיהם.

המציאות של הקורונה משנה סדרי עולם בכל כך הרבה תחומים- אחד מהדברים שהיא משנה בין היתר הוא ההבנה שאיכות חיים קשורה ביותר מרק תחום אחד – ושיש חשיבות גדולה לראייה מערכתית ושמירה על איזונים. בריאות ביטחון, כלכלה, חברה ותרבות- כולם קשורים אחד בשני וכולם מסייעים לשמירה על הבריאות והביטחון.

אולי מהסיבה הזו, העיתוי של תערוכה חדשה בשם “שותפות מגן ישראלית” שתוצג החל מה-16 לאוקטובר בגלריה אורבן ברחוב רוטשילד בתל אביב, ובה 30 צילומים אמנותיים של 30 סלבריטאים ואח”מים ישראלים מובילים, שהצטלמו כל אחד עם נפגעי פוסט טראומה והלומי קרב, אל מול עדשות המצלמה של הצלמים המובילים והידועים בישראל, עשוי להביא להשגת המטרות של העמותה החדשה “שותפות מגן ישראלית” שעומדת מאחוריה במטרה להביא לשינוי חוקתי בטיפול בהלומי קרב ופצועי פוסט טראומה ובני משפחותיהם.

עו”ד רוני ססובר מנכ”לית העמותה מספרת כי “העמותה קיימת כחצי שנה אבל בעצם הייתה במעין הקפאה בגלל הקורונה. כשאני נכנסתי לתפקיד לפני חודשיים, בעצם התחלנו לעבוד. כשהבנו שמשבר הקורונה גובה מחיר כבד ביותר מהלוחמים והלוחמות הרבים שלא מקבלים סיוע וטיפול מהמדינה ובעצם נותרים לבדם והקשיים שלהם רק מחריפים עוד יותר. הבנו שחייבים ללכד את כל הארגונים המופלאים שפעילים עד כה למעו כל עשרות אלפי החיילים והחיילות ולהגיע לראש הפירמידה – ולעשות שינוי חקיקתי החל מתהליך האיתור וההכרה ועד לשיקום”

למה זה נראה לך העיתוי המתאים דווקא עכשיו? “כשיש בעיה צריך לטפל בה מיד- אם יש משהו שכולם מבינים ממשבר הקורונה זה שיש דברים שאי אפשר למנוע אבל כשמטפלים בהם מיד אפשר למנוע את ההחרפה שלהם- זה בדיוק מה שאנחנו רוצים לעשות בהקשר של חיילים הלומי קרב. אם כל חייל וחיילת יקבלו כחלק מחבילת השחרור שלהם חבילת טיפולים פסיכולוגים וליווי תומך שבו יוכלו להציף את החוויות והאירועים הקשים – זה ימנע מהם הדחקה ויכול למנוע מהם להפוך להלומי קרב.”

והיא מוסיפה “תופעת הלם הקרב היא תגובה פוסט טראומתית לאירוע שהתרחש בזמן פעילות מבצעית- מלחמתית. בישראל מוכרים רק כ-5,000 אנשים המוגדרים הלומי קרב, אשר לרוב נראים בריאים לחלוטין מבחינה גופנית, אך סובלים מתופעות נפשיות שונות המהדהדות שנים רבות אל תוך חייהם האזרחיים ופוגעות בתפקודם היומיומי. מחקרים קובעים כי 16% מכלל המשתתפים במלחמות ואירועים קרביים שונים יפתחו הפרעת דחק פוסט טראומטית. כיום רק 3% מהלוחמים והלוחמות מוכרים באגף השיקום במשרד הביטחון כהלומי קרב וזוכים להכרה וטיפול ראוי.”

כולנו עסוקים בכלכלה ואין ספיק שחייבים להתייעל- וגם פה יש חיסכון אדיר לכלכלה הישראלית- עשינו חישוב שמתן טיפול והצפת הנושא בקרב חיילים במהלך השירות ומיד בסיומו תחסוך למערכת הביטחון מאות מיליוני שקלים ואותם החיילים יוכלו להפוך לאזרחים ולקחת חלק בכלכלה במקום להפוך לנטל ולשתק את המשפחות שלהם. הם יוכלו לעבוד, להתקדם ולהתפתח ולעשות דברים מניבים וכאמור יש לנו את כל החישובים והנתונים לספק”

PTSD EXHIBITION 2020

אחת מהדוגמאות להצלחה כמו שססובר מדברת עליה אפשר לראות בדרך שבחר לעשות אבי יששכרוף יוצר הסדרה המצליחה פאודה, פרשן לענייני ערבים, ששירת ביחידת דובדבן ואף נפצע בהיתקלות ברגלו אבל כמו שהוא מסביר “למרות שהדחקתי את זה בהתחלה למזלי הצלחתי לאט לאט להציף את הדברים ולפרק אותם” כמי שעומד יחד עם ליאור רז מאחורי הסדרה המצליחה פאודה שבה הוא גם נאלץ להתמודד עם המציאות הקשה בעצימות גבוהה במיוחד. “אני מלווה את התחום הצבאי כל חיי” הוא אומר, “יש לי חברים רבים שעברו כמוני חוויות לא קלות וחלקם חווים הלם קרב וחלקנו לא- אבל כולנו מתמודדים עם קשיים. הצבא והפעילות הצבאית מותירה צלקות שמאלצת אותנו כאנשים נורמליים להשתמש במנגנון ההדחקה – שהוא מאוד יעיל לאותו הרגע אבל מאוד מזיק אם ההדחקה נמשכת הרבה זמן”.

הוא מספר שכשחבר בשם יוסי שמתעסק הרבה שנים בתחום צלצל אליו ושאל אם יסכים להצטלם לתערוכה שעוסקת בנושא הסכים מיד- “הנושא הזה פגש אותי בכל מני מקומות – מה שעברנו פחות או יותר כולנו בשירות הקרבי , כל מי שחווה חווית קרב-בטח ובטח ברמו אינטנסיביות כמו שהתעסקנו בהם בדובדבן, נושא איתו אי אלו צלקות. כמובן שהשאלה היא איך אתה יוצא מזה בסופו של דבר- האם הצלקות מחזקות אותך ונשארות כצלקות או שהן נשארות פצע פתוח ולא מאפשרות לך להתקדם בחיים.

אני נפצעתי בהיתקלות כדור נכנס לי ברגל חתך לי את כל הישבן ויצא בצד השני. הארבעה שירו עלי נהרגו באותו לילה וזה היה אירוע יחסית נקי. והיו כמובן עוד אירועים שאפשר היה לקחת מהם ניחוח של פוסט טראומה אבל בסוף לקחתי בסוף הרבה מאוד דברים טובים וחיוביים.

אני חושב שמה שצריך לעשות עם החוויות האלה הוא לראות איך אפשר להוציא מהן משהו חיובי- צריך לדעת להוציא את החוויות האלה מהחושך אל האור ולעשות אתן משהו חיובי. אני יכול לדמיין את עצמי מגיע לאותם המצבים והתהומות של מי שחווים את הקשיים ומרגיש חובה לסייע להם לצאת לאור ולדבר על הדברים. לבוא ולשים אותם על השולחן ולהגיע זו הבעיה שלי. וכשהבנתי שאני מצטלם עם מישהו שחווה את הקשיים ומוכן לבוא ולהיחשף ולספר ולהצטלם אז ברור שהסכמתי.”

מי שיששכרוף מלולם איתו הוא שמואל בלאי בן 41 ששירת כלוחם וצלף ביחידת עלית בצה”ל בשנים 1998 עד 2001. שחי שנים רבות בלי לדעת שיש לו בעיה ובשנים האחרונות דרך התערבות של חברים ובני משפחה הבין שהוא זקוק לטיפול שבעזרתו יוכל לחיות חיים שקטים יותר עם פחות סבל. הוא מתייחס לטיפול שעבר כמה שאפשר לו לחזור חזרה לחיים.

“אנחנו חיים בחברה אחת.” אומר יששכרוף, “כל אחד מאיתנו נפצע אחרת ופציעה נפשית היא פציעה לכל דבר ועניין. אני שותף לחובה לסייע להעלאת המודעות ומלא בתקווה שהפעילות הזו ואחרות יוכלו להביא לשינוי חקיקתי שמאוד נחוץ”

תמונה שווה הרבה יותר מ-1000 מילים

יחד עם הצילום של אבי יששכרוף ושמואל בלאי שצילם הצלם אבישי פינקלשטיין מופיעים בתערוכה עוד 29 צילומים נוספים שמי שארגנה ואחראית לה משלב הרעיון ועד להקמתה בפועל היא פרסומאית יערית שושן- סבג, המתנדבת בעמותת שותפות מגן ישראלית, היא הצליחה לגייס 30 אח”מים וסלבים מובילים בישראל, בניהם נשיא המדינה ראובן ריבלין, שר החוץ גבי אשכנזי, נפתלי בנט, השחקנית רונה לי שמעון, לוסי האריש, אברי גלעד, הזמר איתי לוי, רוית אסף, נטע גרטי, המוזיקאי והשחקן צחי הלוי, מורן אטיאס, זיו שילון, עופר שלח ורבים נוספים.

כל אחד מהמשתתפים עמד מול עדשת המצלמה כשהוא מצולם עם נפגע פוסט טראומה בתמונה המנסה לספר בפריים בודד את סיפורו האישי של הנפגע. כך צולמה השחקנית רונה לי שמעון יחדיו עם שיר פלד, המסתערבת הראשונה בצה”ל, מול עדשתו של הצלם שי יחזקאל. השחקן והדוגמן דין מירושניקוב, ששירת בעצמו ביחידת שייטת 13 של חיל הים, נפצע בפעילות חשאית ומוגדר בעצמו כנכה צה”ל, לאחר שנותח ביד שמאל וכמעט איבד את ראייתו בעין ימין ונדרש לחודשים ארוכים של פיזיותרפיה ושיקום נפשי, הצטלם יחדיו עם הלום הקרב עומר מידן, ששירת כמפקד פלוגה בגדוד 13 של גולני במהלך מלחמת צוק איתן.

לדברי שושן- סבג: “התערוכה עליה עמלנו חודשים רבים, בה כל המשתתפים התגייסו באופן מיידי בהתנדבות מלאה, נוצרה על מנת להביא שינוי חברתי וחוקתי למען הלומי הקרב, פצועי פוסט טראומה ובני משפחותיהם, כמו גם להעלות את הנושא על סדר היום הציבורי ולגייס כספים באמצעות מכירת הצילומים למען המשך פעילותה המבורכת והכל כך חשובה של העמותה. בישראל נדרשים כלל האזרחים לשירות חובה וראוי שהמדינה תדאג להם גם לאחר השירות והטראומות שחוו במהלכו על מנת שיוכלו לחזור לחברה כאזרחים מתפקדים, בריאים ותורמים. פציעה בנפשו של אדם עלולה להשפיע על תפקודו לעיתים יותר מפגיעה פיזית ועל המדינה להכיר בכך ולמלא את חובתה”.

התערוכה הושקה ב15-9 באירוע חגיגי במוזיאון ארץ ישראל במסגרת מגבלות הקורונה – ולווה בסיקור תקשורתי אך בשל סגר הקורונה הועברה התערוכה ותוצג החל מה16-10 בגלריה אורבן הנמצאת ברחוב רוטשילד בתל אביב. בתערוכה יוצעו היצירות למכירה, כאשר כל הכספים הנאספים, יחדיו עם תרומות נוספות שיתקבלו בברכה, יועברו להמשך פעילותה החשובה של העמותה. התערוכה תהיה פתוחה ללא תשלום לקהל הרחב.

איזה תגובות אתם מקבלים מאז העלאת התערוכה?

עוד לפני הפתיחה וכבר אחרי האירוע המאוד מצומצם שקיימנו עקב פרוץ הגל השני, ולמרות השינויים בתכניות כבר קיבלנו לא מעט התייחסות בכלי התקשורת – והכי חשוב גם כבר הצלחנו למכור תמונות- כל תמונה בשווי 4000 ש”ח שמשמשות את העמותה לפעילות שלה. זו כמובן העדות הכי טובה לתגובות”

גם יששכרוף קיבל תגובות חיוביות מאוד – לדבריו: “אני מקבל הרבה תגובות לצילום ולתערוכה וזה מאוד מעודד. כי ממש כמו שאני הסכמתי להצטלם, הסכימו גם מי שהצטלמנו איתם וזה דורש אומץ” למה? “כי בחברה שלנו להיפצע או לסבול מחוויה נפשית זה לא נחשב ל”גבורה” הרבה מאוד אנשים מפחדים להודות שהם סובלים כי זה לא “גברי” וזה מונע מהם לקבל טיפול ויכול להביא למצבים מאוד קשים. אבל אני אופטימי”.

“כמובן שזו לרק יריית הפתיחה שלנו” מסכמת ססובר, “אנחנו מתכוונים להפוך את התערוכה לנודדת ולהעביר אותה בערים שונות בארץ כדי למקסם את החשיפה כמה שיותר ובמקביל התחלנו להניע דברים במישור החקיקתי. יש בכנסת אנשים ששותפים לדעה הזו ומעוניינים לעשות איתנו דרך.”

לצפייה בתמונות התערוכה ובסיפורים מאחוריהן בלינק