“כשאתה הולך, הסתכל מחמישה כיוונים שונים. ישר – כי צריך להסתכל קדימה. אחורה – כי תזכור מאיפה באת. לצדדים – לראות מי האנשים לידך שאתה זקוק להם, למטה – כדי לוודא שאתה לא דורך על אף אחד, ולמעלה – כי אתה צריך לזכור שיש מישהו שמגן עלייך”. אלבר אלבז ז”ל
לא הכרתי את אלבר אלבז ז”ל באופן אישי, לצערי. אבל אני מכירה הרבה מאוד אנשים שכן הכירו אותו. אבל לא הייתי צריכה להכיר אותו כדי לדעת שמדובר בכישרון ענק שהאגו לא עלה לו לראש ושהיה מספיק נחמד תמיד לכל שרשרת העובדים שלו והצוות שעבד איתו- מה שלא מובן מאליו בשום תחום ובטח לא בענף האופנה.
הרבה פעמים קיים פער בין כישרון /גאונות לבין יחסי אנוש. ואם אני לוקחת את זה לעצמי אז אני משערת שזה כנראה קשור קשר הדוק לצורך האנושי הבסיסי כל כך להיות מובן.
לקח לי הרבה מאוד שנים לגלות שאני לא מובנת כמו שאני חושבת שאני ושלצידי יש אנשים שסובלים מאותה הנחת יסוד מוטעית שהבינו אותם ובעצם זו לא המציאות.
יש תרגיל קסום ומופלא בקורס ההתחדשות של אווטר שבוחן מהיכן מגיעה תשומת הלב ובמהלכו המשתתפים מתבקשים להסתכל כל פעם לצד אחד בחלל ולמצוא בו משהו חדש שלא הבחינו בו קודם.. בהמשך התרגיל הם מתבקשים לעשות זאת וגם להחליט לאן הם ממקדים את תשומת ליבם ולבסוף הם עושים את הכל בעצמית עיניים.
מעבר לתחושה מופלאה של שלווה שמגיעה בסיום למי שממלא אחר כל השלבים, מגיעות גם מני תובנות מעניינות. יצא לי לעשות את התרגיל וגם להעביר אותו כמה עשרות פעמים ואחת מהתובנות הגדולות שלי ממנו היא היכולת להסתכל על מצבים קצת מבחוץ- להצליח לראות את החלל ואת ההתרחשות כמו בסרט כצופה או מלמעלה כמשקיפה. המשפט המקסים של אלבר אלבז ז”ל כל כך מדויק ומרגש ומתחבר לי בדיוק לתחושה המרגיעה שבסופה אני תמיד יוצאת מהתרגיל הזה.
אם כך הוא הרגיש בחייו למרות שעבד בענף הקטי רווי יצרים מאבקים ומלחמות הרי שהוא חווה אושר. מאחלת לו לנוח על משכבו בשלום ומאחלת לכולנו להסתכל לכל הכיוונים כמה שיותר בחיינו כדי להיות מאוזנים ולאפשר לעצמנו להיות בעלי כישרון ויכולת וגם נחמדים וצנועים.
התמונה צוירה על ידי נילי זהבי-סבו שמבטא איזון בין אופטימיות לפסימיות וכוחות מנוגדים שצריך להשלים איתם. והיא מרגישה לי מתאימה היום – .
