סוף יום עבודה, הולכת למטבח לשטוף את כוס הקפה שלי.
כמה רגעים בזמן הולכים לי לאיבוד.
מוצאת את עצמי בחזרה במשרד ובידי כוס קפה , כאילו התעוררתי מחלום.
רגע, מה ??
הלכתי לשטוף את הכוס, אני הולכת הביתה, איך פתאום אני מוצאת את עצמי שוב חזרה במשרד ועוד עם כוס קפה חדשה ביד?
מתחיל להזדחל אצלי חשש, רגע… אני בת 48 עדיין לא הגיע זמן הדימנציה…
אז איך זה קרה ?
איך קורה שנוצר נתק כזה ולא שמתי לב אפילו מה אני עושה ?
אז זהו, שזה קורה ולא מעט.
זה קורה בעיקר בתקופות, ימים , רגעים של הסחת דעת, שהראש לא ממש במקום- עסוק במחשבות על העבר, או בתיכנוני עתיד, כל מקום אפשרי רק לא בכאן ועכשיו.
כאילו זה בא להעיר אותי, היי, תתעוררי, את לא פה…
את לא ערה באמת ולא חווה את מה שקורה במציאות, את בחלום- טוב או רע, לא ברור, אחר…
אני מניחה שזה קורה לא מעט גם לכם…
מה זה אומר בכלל להיות בכאן ועכשיו, ברגע הזה ?
תהליך המיינדפולנס מדבר על זה (מיינדפולנס- תהליך של מודעות קשובה, הבאת תשומת לב מכוונת ובלתי שיפוטית לחוויות המתרחשות בהווה)
ספרו המוכר של אקארט טול – “כוחו של הרגע הזה” מדבר על זה
כל שיח רוחני שמכבד את עצמו, מדבר על זה…
לרובנו, ההבנה הזו אינה חדשה, היא קיימת, רק לא ממש נוכחת בחיינו רוב הזמן, כיוון שמסתבר שלהיות נוכח באמת בכאן ועכשיו זה אחד הדברים שיותר קשה לעשות.
ולמרות הקושי, למרות שאנחנו נוטים לשכוח, זה משהו שתמיד טוב לגעת בו, לבחון אותו, לנסות אותו שוב ושוב,
למצוא שיטות ודרכים איך בכל זאת להיות יותר נוכחים במה שקורה ברגע הזה ממש.
קמים בבוקר,
הראש לא רגוע, המון מחשבות מתרוצצות על תיכנון והמשך היום ומחר, ומה יקרה אחר כך…
ואז, רגע…
לשים לב, לעצור.
נשימה עמוקה, חזרה לכאן ועכשיו, מה יש עכשיו ? מה נוכח ?
ע כ ש י ו אני מטגנת חביתה,
ע כ ש י ו אני שוטפת ידיים.
ע כ ש י ו אני רואה ציפורים עפות במרחב השמיים
ע כ ש י ו אני כותבת
באופן מאולץ ולא טבעי לשים לב שהמחשבות בורחות ולמשוך את עצמנו במודע להיות כאן.
זה מפתיע לגלות שהפעולה הזו, המאולצת ולא טבעית , באמת עוצרת את המערבולת של הראש, לפעמים יותר לפעמים פחות, אבל זה כן מחזיר את המיקוד לרגע הנוכחי שלפעמים אנחנו אפילו לא שמים לב שאנחנו נמצאים בו.
וכשזה עובד, ולו לעיתים, זה מאפשר שקט והתרחבות מבפנים
ואז שיש שקט שכזה, זו הזמנה לדברים חדשים להתרחש, כי מתפנה אצלנו מקום פנימה , ושכל התסריטים וסיפורי התודעה מפנים את מקומם, משהו חדש מתחיל לצמוח.
