באופן הגיוני, בזמן האחרון קצת נתקלתי בבעיה. אתם מבינים, הפינה שלי מושתתת על מציאת תמונות מקסימות ברחוב. בדיוק- ברחוב, איפשהו שם בחוץ הגדול, אותו מקום בדיוק שאנחנו נמנעים ממנו בשבועיים האחרונים. בימים כתיקונם אני לא מפרסמת דברים שראיתי בפייסבוק או באינטרנט, אלא דברים שראיתי במו עיניי, או במו עיניי מכריי, או במו עיניי מי שהיה במקרה באותו האזור ומוכן לצלם לי מה שאני רוצה. העיקר שיהיה במו עיניים כלשהן, יד ראשונה. המממ. בעיה.
העניין הוא שבאמת לא חסרים חומרים לפינה. יש כל כך הרבה יוזמות ארציות – את אלו אתם בוודאי רואים בכתבות הגדולות באתר; ארגונים מסודרים; ארגונים פיראטיים ולא מסודרים, של אנשים טובים שהקימו מערך במיוחד למשבר הזה; עסקים וחברות שהאריכו פעילות, הוזילו מחירים, הוציאו משלוחים, תרמו או סבסדו.
כשחושבים על זה, בתקופה הזו אנחנו גם חווים היסטוריה, אבל גם במשבר מהרבה רמות: כלכלית, בריאותית, תקשורתית באיזשהו מובן (אנחנו יצורים חברתיים, ואנחנו דווקא כן אוהבים לצאת ולהתראות עם אנשים) וגם מבחינה פסיכולוגית – לא תמיד קל עם המצב. אבל הדבר היפה הוא שאנחנו לא במשבר חברתית. הוכחנו שגם במצב כזה אנחנו מצטיינים בלמצוא פתרונות, בלהמציא פתרונות, בלהתגייס. אז מה, שאני באמת לא אשתמש בכל אלו? אשאיר את כל ההודעות והפרסומים לרגש כל אדם בנפרד ולבד? הא. הצחקתם אותי.
אז היום יש לנו לקט. לקט של הקטנת אגו והרחבת לב, לקט של “עליי, אחי”, לקט שלנו. תהנו ?
תשמרו על הבריאות שלכם ושלנו, הישארו בבתים. הקשיבו להוראות, תשמרו על סדר יום כדי לשמור גם על הנפש ולא רק על הגוף (בבוקר יום א’, הזברה קמה… כולנו יודעים מה היה איתה בסוף כל השבוע. אבל אנחנו לא זברה) ותשמרו על המורל. כמה טוב שיש אינטרנט!
לתמונות משמחות, רעיונות או תגובות – [email protected] (בכותרת ‘דברים שאותי משמחים’)
