כולם מסביב מזכירים לי לא לקחת דברים באופן אישי, לא להקשיב לקולות של האחרים, להמשיך להאמין במה שאני עושה גם אם לא כולם תומכים או מבינים. לפעמים הם אפילו מסבירים איך מה שאחרים אומרים משקף בעצם משהו בהם, לא בי. גם אם מה שקורה כרגע קשור אליי, אני לא צריכה לקחת את זה באופן אישי. הרעיון הוא די ברור, גם אם לא תמיד קל לי לאטום את האוזניים, בייחוד כשמדובר באנשים הקרובים אליי.
אבל הבוקר הבנתי משהו חדש – אני גם לא צריכה לקחת באופן אישי את מה שאני אומרת על עצמי! אם קראתי לעצמי עצלנית רק כי לא זינקתי הבוקר מהמיטה, או אפילו חשבתי שאני טיפשה שלא נרשמתי בזמן לכנס ונגמרו כל הכרטיסים, זה פשוט עוד קול…ואני לא צריכה לקחת אותו באופן אישי! הרי אני לא באמת עצלנית או טיפשה, גם כשאני עושה דברים טיפשיים. אני הרבה יותר מזה, ובכל רגע אני לומדת עוד על עצמי ועל החיים. אז זהו, מעכשיו הפסקתי לקחת אותי באופן אישי או ברצינות רבה מדי. יום טוב לי!
