כל מה שאתה פוחד ממנו
כבר קרה
אלי קרסניץ
זה יכול להישמע מוזר, אבל אם מסתכלים לעומק על חוויית הפחד, אין מנוס
מלהודות שבעצם, כל מה שאנחנו פוחדים ממנו כבר קרה.
“אבל איך זה יכול להיות?” אתם בטח שאולים את עצמכם ובצדק,
גם אני הייתי צריך להבין את זה לעומק כדי להשתכנע שיש בזה הגיון.
אני אסביר.
מהו פחד?
פחד הוא רגש טבעי, רגש עוצמתי, רגש בסיסי שכולנו מכירים, רגש שמלווה אותנו כל
החיים.
עד כאן אולי לא חידשנו כלום.
אבל בואו נראה ממה אנחנו פוחדים באמת.
אם נשים לב, כל הפחדים שלנו קשורים לדברים שיכולים לקרות בעתיד הקרוב או הרחוק, למשל –
שיגמר הכסף, שלא נמצא אהבה, שתהיה מלחמה או שיקרה איזה אסון, שנישאר לבד, שיכאב
לנו, שנאבד אדם קרוב ועוד.
מה משותף לכל התסריטים האלה?
בפשטות – תחושה מאוד לא נעימה.
ברובד העמוק יותר שלנו, כל תסריט בחיינו מתורגם לחוויה רגשית – תחושתית.
למשל:
אם יגמר הכסף מה נרגיש?
חרדה, חוסר ערך, כשלון, אכזבה.
אם לא נמצא אהבה, מה נרגיש?
בדידות, יאוש, חוסר אונים, חוסר ערך.
אם תהיה מלחמה מה נרגיש?
חרדה, אימה, לחץ, מתח, צער, עצב.
אם נשאר לבד, מה נרגיש?
בדידות, עצבות, חרדה עוד…
ועכשיו בואו נשאל – איך אנחנו יודעים לפחד דווקא מחוויות רגשיות כאלה?
אנחנו לא יכולים לפחד ממשהו שעדיין לא חווינו כי אנחנו פשוט לא מכירים את החוויה
הזו.
למשל, אי אפשר לפחד מאש אם מעולם לא נגענו באש ונכוונו ממנה.
במילים אחרות – לא משנה מאיזה תסריט אנחנו פוחדים, אנחנו פוחדים מחוויה רגשית –
תחושתית שכבר חווינו בעבר.
זה כאילו שהעתיד הוא מסך לבן גדול שעליו אנחנו מקרינים את הפחדים שלנו שהם
שחזור של חוויות לא נעימות שחווינו בעבר.
אפילו הפחד מהמוות הוא כזה. כשאנחנו פוחדים מהמוות אנחנו מדמיינים משהו קודר, בודד
לנצח, ריק, נורא. אבל מעולם לא חווינו מוות ולכן מה שאנחנו מקרינים על החוויה
הדמיונית שאנחנו קוראים לה “מוות” הוא שחזור של חוויות שכבר חווינו –
בדידות, כאב, חוסר אונים ועוד.
ועכשיו לשאלה האחרונה – איפה אנחנו נמצאים?
אנחנו נמצאים תמיד בהווה. לא משנה מה נעשה, נחשוב או נדמיין, אנחנו נמצאים תמיד
בהווה, תמיד עכשיו.
ולכן גם כשאנחנו פוחדים מהעתיד ומקרינים עליו את החוויות הלא נעימות שלנו בעבר,
אנחנו חווים את הכל כאן ועכשיו…בהווה.
אם תרצו, תוכלו לבחון כל פחד שיש לכם דרך צורת ההסתכלות הזו ולגלות את האמת המוזרה
הזו – כל מה שאנחנו פוחדים ממנו, כבר קרה לנו בעבר כחוויה רגשית תחושתית
ואנחנו נמצאים בהווה ומקרינים את החוויה הרגשית הלא נעימה על העתיד הדמיוני שלנו.
ואני מדגיש שוב שמדובר בחוויה רגשית. כלומר, למרות שלא מתנו עדיין, חוויות
הבדידות, חוסר האונים והכאב שאנחנו מקרינים על המוות שלנו כבר קרו לנו בעבר.
ולמה אנחנו עושים את כל זה?
דרך אחת להסביר פחד היא שהוא מזכיר לנו מה אנחנו לא רוצים להרגיש שוב כדי שנמנע
מזה, אבל אני חושב שלפחד יש עוד תפקיד אחד מאוד מרפא – להזכיר לנו את מה שאנחנו
מרגישים כבר עכשיו כדי שנוכל להתייחס לזה באהבה.
קצת כמו ילד שפוחד ונשכח במקום חשוך ובודד וזקוק להמון תשומת לב, הכרה ואהבה, כך
גם הפחד שלנו בא להזכיר לנו שיש איזה כאב, חרדה או עצב בתוכנו שזקוקים מאוד לאהבה
שלנו כבר עכשיו.
ואת כל זה הפחד שלנו מזכיר לנו כדי שניתן לעצמנו את האהבה שאנחנו כל כך צריכים.
ולתת לעצמנו את האהבה הזו זה פשוט כמו לראות שכל מה שאנחנו פוחדים ממנו כבר קרה, או
יותר נכון, קורה כבר עכשיו בתוכנו ורק מבקש שנשים לב, שנקשיב, שנרגיש ונהיה ביחד
עם עצמנו כמו חברים טובים…ממש עכשיו.
