היכולת לפתח חמלה בתוכנו היא היכולת להיות מסוגלים לחוות כל חוויה מכמה נקודות מבט, כמה כיווני אוויר…לו היינו יכולים לסגל את היכולת הזו אזי הלב היה נפתח עד אינסוף להבנה, לרכות, לחמלה, לתקשורת ושיח מקרב…
מוזמנים לקבל השראה לזווית ראיה שכזו , לעלות יחד איתי לנקודת התצפית ולחוות סיטואציה מארבעה כיווני אוויר….
לזכור שלכל סיטואציה יש כמה נקודות מבט,
ושאם נצליח לזכור ולהפנים את ההבנה הזו, יפתח בפנינו עולם ומלואו…
ה מ ש פ ח ה ה מ ו ש ל מ ת
//צפון. לאה//
הרגע הזה שהוא בחר לא לדבר איתה יותר שבר אותה לרסיסים. היא, שתמיד דאגה לו, רצתה רק בטובתו, מגיל אפס היא רק דואגת לו, לכוון אותו, לדייק אותו , להסביר לו מה כדאי לו ומה רק יעשה לו רע, כל כך אהבה אותו, כל כך רצתה תמיד בטובתו ולא הבינה איך תמיד זה מוביל אותם לריבים כאלו עם צעקות וקולות שמתרוממים, יהושע היה דואג לסגור את החלונות ואפילו את התריסים, מתבייש שמישהו ישמע את הצרימה הזו שעולה מהבית שלהם שהשלט “המשפחה המושלמת” היה רשום לו על הדלת. היא ידעה מה טוב בשבילו בזה היתה משוכנעת, וגם ידעה שהיא קצת שתלטנית ורכושנית אבל כל כך אהבה אותו ולא הבינה איך הוא לא רואה את זה. כבר חודש הוא לא מדבר איתה והיא נובלת מבפנים, מתגעגעת לשיחות שלהם על כוס קפה בשעות לילה מאוחרות שהיה בא להתייעץ איתה על עניינים שבינו לבינה, על הילדים שלא ישנים ומה כדאי לעשות איתם בחופש, התגעגעה לשעות המיוחדות שלהם יחד. הדמעות עלו לה ואיימו להציף אותה, הוא בטח היה משתאה ולא מאמין חייכה דרך הדמעות שהתחילו לזלוג, לא היה מאמין שגם לאמא הקשוחה והדעתנית שלו אפשר לשבור את הלב.
//דרום- אלי//
זהו , הוא חשב, לא מדבר איתה יותר. כבר חודש עבר והוא עמד במילה שלו. המועקה ישבה לו על הלב ואיימה למוטט אותו אבל הוא הבטיח לעצמו ולאתי שהפעם הוא לא נשבר. נסיונות ההשתלטות שלה על החיים שלו העבירו אותו כבר על דעתו. תמיד למולה הרגיש קטן ומופעל וכל מילה שלה גרמה לו לשנות את דעתו. אתי תמיד חשבה שהוא ילד קטן של אמא ולעגה לו לפעמים באופן שצבט וכיווץ אותו, הוא ידע שזה נכון אבל כל כך אהב אותה, כל כך אהב את התחושה שהיא דואגת לו, אהב את השיחות הקטנות שלהם בלילות ואת העצות הטובות שלה שתמיד ידע שהן לטובתו. אתי לא סבלה אותה מהרגע הראשון והאמת שהוא הבין למה, אבל הרגע הזה שהיא התערבה ביחסים ביניהם היה בשבילו רגע מכונן שהוא הבין שהוא חייב לצאת לדרך שלו ולעמוד על דעתו, הבין שהוא חייב להשתחרר מהשליטה שהייתה לה על החיים שלו אבל לעזאזל הוא כל כך התגעגע ושבר לו את הלב שהם לא מצליחים להגיע להבנות, הוא תהה מה שלומה ,אם הוא באמת חסר לה ואם בכל זאת יש דרך ללמוד לתקשר נכון בגיל שלו ואם עוד אפשר לשנות אישה בגילה.
הוא תהה על מה היא חושבת והכיווץ הזה בחזה שלו סירב להרפות.
//מערב- יהושע//
שנים הוא צפה בהם מהצד ולא אמר מילה. ראה איך היא משתלטת לו על המחשבות מכוונת אותו באופן שראתה לנכון ולא ניסה אפילו להניע אותה. היה שוקע בעיתון שלו בשקט ושותק.
קינא בשיחות שלהם במטבח לתוך הלילה שומע ציחקוקים ולחישות ותוהה איך זה מרגיש להיות חלק מזוגיות כזו שבין אם לבנה.
הוא הרגיש מיותר לפעמים למרות שהיו יוצאים יחד לסרטים של בנים ומשחקי כדורגל והיו להם את הרגעים שלהם.
הרגע הזה שהכול התפוצץ הרגיש לו צפוי , ובתוכו היה גאה בבנו שסוף סוף התעקש על שלו, הנישואים שלו, חשב בליבו, הם באמת לא העסק שלה.
חשב ולא אמר מילה.
ראה אותה מתפלשת בכאבה ורק חיבק אותה בעדינות והניח לדמעות החמות שלה להרטיב לו את החולצה. הוא ידע שהם ישלימו בסוף ורק קיווה שילמדו לתקשר באופן קצת אחר שיאפשר עצמאות לבנו ואולי, פעפעה בתוכו גם תקווה קטנה, אולי סוף סוף יהיה גם לו קצת יותר מקום ביניהם…
//מערב- אתי//
הלב שלה היה קשה. לא כאב לה על לאה , לא אהבה אותה מיום שפגשה אותה.
מהרגע הראשון שהכירה את אלי, היה ברור לה שהיא פולשת למרחב המקודש שבין אם לבנה וממש לא היה לה איכפת.
כיבדה את מי שצריך לכבד, עשתה את מה שצריך ודאגה שהוא יאהב אותה יותר מאשר את אימו, שיבין שהיא האישה הראשונה בחייו.
ידעה על השיחות הליליות שהיה בורח אליה לפעמים ולא ידעה אם איכפת לה ואם זה מכעיס אותה שהוא חולק איתה את הצרות שלהם אבל הוא היה חוזר תמיד מפויס ולה זה היה מספיק. הרגע הזה שחזר והודיע על המשבר ריגש אותה והבהיר לה ששם אותה ראשונה וזה חימם אותה מבפנים. ראתה אותו כאוב וטרוד על המשבר וכאב לה שזה הגיע לכדי חילופי מילים קשות שייקח זמן לשכוח, הוא עמד במילתו וכבר חודש לא התקרב לשם, היא ידעה שבסוף הוא ישבר וזה היה בסדר מבחינתה. ידעה עמוק בלב שהיא סימנה את מקומה בסולם החשיבות ורק רצתה שהוא יהיה שלם שם.
אבל בלילות שהנשימה שלו התקצרה היא ידעה שהגיע הזמן לסיים עם הדבר הזה ושהגיע הזמן שידברו ורק קיוותה שהוא ייצא מחוזק וברור יותר לגבי הגבולות ביחסים, רצתה ולא ידעה אם זה יהיה בכלל אפשרי אי פעם…
