בואו נדבר רגע על שירותים ציבוריים. אני יודעת, נושא לא צפוי והזוי במקצת 🙂 אבל באופן מפתיע- יש לי מה לומר עליהם.
נתחיל בזה שאפשר בעיניי להסיק הרבה על מקום מסוים לפי מצב תאי השירותים שלו. יש מקומות שמתיימרים להיות מטופחים וחדשניים לחלוטין, אך כשנכנסים לחדר תאי השירותים מגלים מקום בלתי נקי, ישן ולא שמור, שלא עושה שום חשק להיכנס. לעומת זאת, יש מקומות פשוטים ולא מתחכמים שדווקא תאי השירותים שלהם מסודרים, עוברים ניקוי כמה פעמים ביום, נייר הטואלט נוכח בכמות מספיקה ויש סבון בכלים המיועדים לכך. מקומות כאלו מספרים על מקום שמכבד את עצמו ואת העוברים בו, וזו נקודת בונוס.
דבר שני, שלדעתי ממש תמוה, הוא שירותים שהכניסה אליהם אינה חופשית. יצא לכם לשמוע? כלומר- הם ציבוריים, שלא יובן כאן לא נכון. אבל המעבר בהם כרוך בתשלום של שקל או שניים. זה תמיד קומם אותי; כל הרעיון הוא שירות הציבור, ובעיניי אין הצדקה לדרישת תשלום על דבר בסיסי כל כך, במיוחד אם הם ממוקמים במרכז קניות. המחיר אפילו לא משנה- אתה יכול להיות אדם שגם זה קשה לו או לחלופין עשיר כקורח אך ללא שום מטבעות קטנים בהישג יד. למה שזה יעצור אותנו? ולא רק זאת, מדי פעם ראיתי גם כאלו בסופו של דבר היו ברמת היגיינה ירודה מאוד. (אז למה משמש בעצם התשלום הסמלי של כולנו?…).
אבל אין מה לעשות. למרות החיבה הרבה לשירותים בבית, לפעמים תוקף אותנו צורך דווקא בהיותנו בחוץ. ומדי פעם למרבה הצער זה גם לא באזור קניות רגיל אלא במין צבר חנויות אזורי, שאינו מכיל אף מבנה ציבורי. ולהיכנס לחנויות הרי לא נעים- הם מחמיצים פנים ובצדק; לא נחמד שהרחוב כולו עובר בשירותי הצוות שנועדו לארבעה אנשים.
אבל שמעתי (ומיד רצתי לבדוק, ולצלם…) על מקום שעובד בדיוק הפוך: הוא לא מרחיק את באי המקום, אלא פותח ואפילו מעודד כניסה. כן, מעודד. וכך זה נראה:
איזה כיף! אתה לא מרגיש מתחנן, לא מתנצל ולא מנצל. הזמינו אותך בגלוי ובצורה נעימה מאוד, אני חייבת לציין, עד כדי כך שאני מאמינה שהבקשה הסמלית וההגיונית לגמרי להשאיר מסודר זוכה ליותר תשומת לב ושיתוף פעולה מבכל מקום אחר. ?
