בכל שנה משתחררים מצה”ל בקירוב כשלושת אלפים חיילים וחיילות בודדים. 40% מתוכם עולים ו 60% חסרי עורף משפחתי בקירוב. לחלק גדול מבין 60 האחוזים שציינתי שאלת הגיוס כשלעצמה איננה מובנת מאליה והצעירים נאבקים עוד לפני השירות על עצם היכולת לשרת.
עבור הצעירים הללו הצבא מאפשר תמיכה דרך משקי”ות ת”ש אך היא איננה מספקת וחיילים בודדים מוצאים את עצמם בנוסף לכל הנסיבות שהובילו אותם להגדרה כ,חייל/ת בודד/ת”, גם עם מציאות חיים לא פשוטה בכלל כשהם לא בבסיס.
אחד מהחיילים הללו היה נועם אביטל, כיום בן 28 שלומד בבית ברל חינוך בלתי פורמלי. הוא נולד בארה”ב להורים חרדים שעלו לארץ ונסעו וחזרו לארה”ב מספר רב של פעמים מה שהוביל אותו לחיות בישיבות ובפנימיות דתיות שבהן לא מצא את עצמו. “בגיל 15, ההורים העיפו אותי מהבית” הוא מספר, “הלבוש וההתנהגות שלי לא התאימו לדרך שלהם ומצאתי את עצמי ברחוב”. נועם חי ברחוב והתגלגל לפנימיות של נפלטים בערים שונות ובגיל 17 קיבל פטור מהצבא שלא רצה לגייס אותו.
במזל הוא נחשף לתכנית “אחרי” שמסייעת לנוער לפני גיוס ומלווה אותו בתהליכים פיזיים /נפשיים ולדבריו ” “מדריך ששם עליו עין התחיל לדבר איתו וללוות אותו לבטל את הפטור ולקבל צו גיוס מחדש”. בגיל 19 התגייס ל”עורב גבעתי” ושירת בה שירות מלא.
מתחילת השירות הוכר כחייל בודד, גר בדירה בנתניה עם 5 שותפים שכמותו גם הם חיילים בודדים. “החיים בדירה היו מאתגרים”, הוא מספר. “לחזור לדירה להכין לעצמך אוכל, לכבס לעצמך, גם היחסים עם החיילים היו מאתגרים. אי אפשר היה ליצור קשר קבוע האנשים התחלפו כל הזמן”
בשנת 2014, לקראת סוף השירות בשלהי מבצע צוק איתן, במסגרת אחת מהפעמים שיצאו הביתה מהלחימה שכנים הביאו להם כל מני מוצרים כמו מגהץ ארונית, ספה וכד’ “לא היה לנו מה לעשות איתם. אז פירסמתי בפייסבוק שאם יש חיילים בודדים שצריכים את הציוד שיצרו קשר” הפוסט הפך לוויראלי – וקיבל אלפי שיתופים ותגובות “לקח לי שבוע לענות לכל ההודעות שקיבלתי. החלטתי לפתוח קבוצה בפייסבוק ובקבוצה אנשים רצו לתרום דברים והתחלתי לחבר אותם לחיילים הבודדים. הקבוצה הפכה עם הזמן לעמוד אנשים טובים למען חיילים בודדים “.
הפכתי לכתובת לחיילים בודדים
וכך הפך נועם שהיה חייל בודד בעצמו לכתובת לאלפי חיילים בודדים שמצאו את הדרך אליו ופנו אליו דרך הקבוצה ובנוסף קיבל פניות מאנשים טובים בכל הארץ שרצו להירתם ולסייע לפעילות בדרך של תרומה של מוצרים וחפצים ובדרך של התגייסות אישית לפעילויות וכד’. הקבוצה הפכה למשימת חיים שבמהלך הפעילות בה הספיק נועם גם להשלים בגרות ולעבוד במשרד הביטחון באבטחה.
“לפני שנתיים עברתי מהתפקיד במשרד הביטחון להיות רכז בפנימיה של נוער בסיכון ובמקביל התחלנו לעשות סדר בפעילות של הקבוצה” למה הכוונה סדר? הגענו כבר ל-500 מתנדבים בכל הארץ ולכמה עשרות אלפי חיילים והיה צריך ליצור תכנית עבודה מסודרת ומאורגנת כדי להצליח לנהל את כל הפעילות בצורה טובה. חילקנו את המתנדבים לאזורים גאוגרפיים ולכל אזור מינינו רכז- יש כ-15 רכזים אזוריים כאלה שאחראיים על כל הפעילות עבור החיילים הבודדים בכל אזור.
“אם בהתחלה עסקנו בעיקר בציוד, היום העזרה לחיילים מתייחסת לכל הצרכים שלהם גם ברמת עזרה וליווי לכל חייל/ת מוצמד מלווה אישי שיכול לתת מענה בתחום המקצועי/ רגשי. יש לנו מחסני ציוד בכל הארץ, מערך הובלות, מערך של ארוחות שמכינים לחיילים-בשם “מבשלים מבשלות”. הסיוע ניתן לחיילים והחיילות הבודדים גם בזמן שירות וגם עד שלוש שנים אחרי השירות. “גם חיילים שצריכים עזרה ולא קיבלו את האישור של חייל בודד מגיעים אלינו ומקבלים סיוע.”
דירה חמישית לחיילים בודדים נפתחה השבוע בחדרה
בין שאר פעילויות הקבוצה קיימות גם דירות ייעודיות לחיילים בודדים “יש לנו מספר דירות ברחבי הארץ. שאנחנו מייעדים לחיילים וחיילות בודדים. אנחנו משפצים אותן, מציידים אותן בציוד והרכז אחראי על ניהול החשבונות וכל הלוגיסטיקה. בשונה ממה שקורה כשהצבא שוכר דירה לחיילים וכל ההתנהלות חלה על החייל שלא תמיד יודע מה לעשות או שאין לו זמן. במקרה הזה החיילים מגיעים לדירה שיש בה גם מי שדואג להם עד כה יש כבר 5 דירות והשבוע נפתחה דירה חדשה בחדרה.” ביום ראשון יגיעו חיילים לראות את הדירה, צעירים נרשמו ויגיעו לראות את הדירה ואת הכללים.
עד היום סייע המיזם המיזם החברתי ההתנדבותי לכמה מאות אלפים של חיילים בודדים והשנה מספר גדול של חיילים שהסתייעו בעמותה בעבר חזרו להתנדב בקבוצה בעצמם. בנוסף לפעילות המיזם נפתחה גם עמותה בשם “משלי” מעטפת שירות לחייל בודד משוחרר יחד עם עינת אשורי- פעילה שלקחה על עצמה לפעול בנושא הליווי של החיילים המשוחררים שעבורם פתחנו עמותה כדי שנוכל לסייע להם להתאקלם בחברה האזרחית בצורה טובה ולסייע להם בכל מה שיצטרכו בסיום השירות הצבאי.
זה לא מובן מאליו שחייל בודד בנוסף לרצון העז שלו לשרת בצה”ל חרף כל מה שעבר בילדות נרתם לסייע ככה לחיילים אחרים-“אני חושב שהחיים שלנו באופן כללי הם לא מובנים מאליהם והאפשרות שלי לסייע לאחרים שיהיה להם יותר טוב עושה לי הבדל גדול ונותנת לי משמעות. מסתבר שאני ממש לא לבד ויש הרבה מאוד אנשים שרוצים לתת בדרכים שונות וזה מרגש ומעורר השראה”
