הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי יודעת, אבל כשיש לי הזדמנות ללמוד אני קופצת עליה. וכשאני לוקחת קורסים בכל מני תחומים הרבה פעמים אני כבר יודעת לא מעט אבל הדבר הזה , החדש שמצית אצלי את הדמיון שווה הכל.
אני חושבת שלא יכול להיות דמיון בלי איזה שהוא ידע. וסליחה אלברט אבל נראה לי שלא הידע הוא זה שמוגבל אלא הידיעה. המחשבה שאני יודעת היא זו שמציבה את הגבולות.
אני לא יודעת הכל- רחוק מזה אבל אני יודעת הרבה בתחומים מסוימים, וגם יודעת שאני לא יודעת – ובכל זאת הדמיון שלי מתעורר כשאני לומדת (לא רק , כל מי שמכיר אותי יודע שהדמיון שלי ערני כל הזמן )
אני לא מדמיינת מצבים או מקרים, אני מדמיינת אפשרויות ותהליכים. ובגלל שיש לי ידע אז כשאני משתפת את הרעיון שלי אם אנשים רלוונטיים הרבה מאוד פעמים גם יש לי כבר תכנית איך להפוך את הרעיון מהדמיון למציאות.
הרבה פעמים נוטים לבלבל דמיון על חולמנות. אדם עם דמיון לא חייב להיות חולמני /סהרורי. להיפך, ונראה לי שהייתי ממש רוצה לדסקס על אלברט איינשטיין את העניין הזה שלו במשפט הזה- כי דווקא הוא שנחשב לימים אחד מהאנשים החכמים ביותר בעולם הרי מסמל את החשיבות של הידע.
ואני אומרת – אין ידע בלי דמיון ואין דמיון בלי ידע- העניין הוא רק איזה ידע ואיזה דמיון וכמובן גם מה עושים עם הידע ועם הדמיון.
במקרה של איינשטיין- הדמיון הביא אוו לידע- את מה שהוא דמיין הוא היה צריך להוכיח בכלים של הידע (המדע) וכשהוא הצליח הוא קיבל תהודה אדירה והכרה, כל עוד זה היה רק בגדר דמיון זה לא ממש הביא אותו לכך. אבל בלי אותו דמיון גם הידע לא היה מגיע ולא רק הדמיון היה לעזרו אלא גם הנחישות ההתמדה והרצון.
ידע /דמיון לבדם לא מספיקים כדי להפוך אותם למציאות צריך כח גדול. ואין כמו הרצון בשביל לספק את אותו הכוח. (גם מזל יכול לעזור)
אז מה אני אומרת בעצם? שצריך לרצות לדעת, צריך לרצות לדמיין וצריך לרצות לחבר בין הדמיון לידע והמציאות כדי להשאיר חותם או ליצור משהו בעל משמעות.
הציור המקסים של קוקי פז צויר בצבעי אקריליק על קנווס ומוצג כחלק מקבוצת נויה אומנות ישראלית
