//קעקועים מעוררי השראה// פרק שביעי בסדרה

יצאתי לתור את התרבות החדשה הזו שהולכת וצוברת תאוצה בעולמנו, קעקועים.

גיליתי שמאחורי הקעקוע מסתתר סיפור מסע עמוק ומשמעותי, אז יצאתי לחקור את הסיפורים שמאחורי הקעקועים, את המסעות שהובילו אנשים לנקודה הזו בה בחרו לקעקע על עצמם מסר עמוק שהיה להם חשוב לזכור בכל נימי נפשם.

אלו הם סיפורי ההשראה שמאחורי הקעקועים.

מוזמנים להצטרף למסע. 

והיום, לעוף על החיים – הסיפור של גל מוזמנים להצטרף ☺

//לעוף על החיים- הסיפור של גל//

גל לביא, בת 54  (או כמו שהיא אומרת: 24 עם 30 שנות אינטיליגנטציה ☺)

היא אישה מוכשרת עם שפע של עשיה בעולם – היא דולה, יועצת הנקה ומדריכת הכנה ללידה, בנוסף היא עושה טיפולי מים לנשים, מעסה,  מטפלת זוגית משפחתית ורגשית (CBT NLP קונסטלציה משפחתית)

מכל הדברים והשפע הזה, מה את הכי עושה? מה זה את? מה הלב?

“אני מטפלת”, אומרת גל, “במהות שלי אני מטפלת ואני בעיקר מטפלת בנשים, סביב נשיות, פריון, הריון, לידה, אחרי לידה, גמר פוריות”

כמה שנים את עושה את זה?

“שש עשרה שנים. עד גיל 38 עבדתי במה שנקרא אז -אחראית כוח אדם, הייתי שכירה”.

אז בעצם בגיל 38 את יוצאת לדרך חדשה?

“כן”, מחייכת גל, “זו הייתה המתנה שלי לגיל 40, גיל מאוד משמעותי. את יודעת שהיה רופא שאמר לי פעם שאני לא אחיה אחרי גיל 40.”

למה הוא אמר דבר כזה?

“בגיל 20 ” מסבירה גל, “גילו שיש לי כליה אחת, לא חשבו שאחיה יותר מדי שנים עם כליה אחת. גילו את זה ממש בטעות, השתחררתי מהצבא וסבלתי מכאבים בצד, כחלק מהבדיקות עשו לי אולטרסאונד וככה גילו- אופס אין לי כליה, כולם היו בשוק.

ואז הלכנו, אני ומי שעמד להיות בעלי אז, למומחה בהדסה ושם אותו מומחה אמר לבעלי:

תשקול אם אתה רוצה להתחתן עם נכות ותפתחו תיק אימוץ, היא לא תוכל לעשות ילדים,

תוחלת החיים שלה תהיה עד גיל 40 ואם היא כן תכנס להריונות הגוף שלה לא יוכל לשאת אותם- שזה הדבר הנכון היחיד שהוא אמר , ההריונות שלי באמת היו מאוד דרמטיים.

ואז רגע לפני גיל 40 אמרתי לעצמי: זה מתקרב, אני מתקרבת לסוף החיים, זה הזמן להגשים, אוטוטו זה נגמר, התפטרתי והלכתי להיות דולה, זה היה ממש ככה, לבוא לתת בראש לפניי…”

זאת אומרת בגיל 20 התפרקת?

“כן , ממש.  בגיל 20 ידעתי שיש רק עוד 20 שנה והתפרקתי, ההורים שלי כמובן לקחו את זה מאוד קשה, זה היה מטורף”.

אבל איך נולדים עם כליה אחת? זה משהו נדיר?

“זה משהו שקיים” אומרת גל, ” זה לא נדיר, אבל היום יש בדיקות מה שלא היה בזמני זו היתה תקופה  שלא ידעו ולא בדקו כלום.

כילדה התלוננתי על כאבים בצד שמאל, ואמרו לי תמיד שזה בגלל שאני רוקדת, עושה ספורט או מתעמלת וחשבו שזו חומצת חלב שהגוף מפריש שגורמת לכאבים וככה התנהלתי, היו גם זמנים שייחסו את זה לצורך שלי בתשומת לב, חשבו שאני מקנאת באחותי, שאני משקרת וממציאה כאבים.

גם בצבא היו לי הרבה התעלפויות ואף אחד לא העלה בדעתו שאני פשוט מיובשת והתפקודים שלי ירודים בגלל שיש לי כליה אחת ואני צריכה לשתות הרבה כדי שלא יישארו רעלים בגוף.

וככה יצא שרק אחרי הצבא עשיתי אולטרסאונד וגילו את ההסבר להכול- יש לי רק כליה אחת ודיי מהר נכנסתי לניתוחים סביב כל הבעיות שנוצרו בגוף בעקבות העובדה הזו.

ובכל זאת התחתנת והבאת לעולם שלושה ילדים, לא פחדת להיכנס להריון?

“לא” עונה גל, “לא פחדתי.

למרות שההריונות באמת לא היו פשוטים וילדתי את כולם פגים.

את יודעת,  הגוף הוא גאון, הוא יודע מה נכון לו, והוא לא איפשר לעוברים לגדול כדי שלא יעמיסו על הכליה .

בנוסף, לקח לי זמן להיכנס להריון, לא חשבתי שיש בעיה ודווקא שמחתי שיש הפרשים בין הילדים.

אבל רק בלידה האחרונה שהייתה בניתוח קיסרי, רק אז נודע לי שיש לי חצוצרה אחת ושחלה אחת וזה הסביר למה לא נכנסתי להריונות ולמה המחזורים שלי היו משובשים”.

ומה היה הדרייב להיכנס להריון למרות הסכנה?

“הרצון לבת” אומרת גל, ” רציתי בת , זה היה החלום ולא ראיתי בעיניים.

ילדתי שני בנים, היתה לי לידה שקטה שגם היא היתה של בן, ואז הגיעה הבת.  רק אז עצרתי.

ילדתי בת, ובגיל 18 היא הודיעה לי שהיא הופכת לבן…..”

גל מחייכת.

ואיפה הקעקועים בעצם נכנסים לחייך ?

“הקעקוע הראשון” מספרת גל” היה בעצם מתנה לגיל 40 – מועד התפוגה שלי בעולם, אבל את הקעקוע שסימל את זה שאני פה בחיים למרות זה שיש לי כליה אחת עשיתי למעשה בגיל 50 כשהבנתי שסגרתי עשור אחרי הגיל שבו לא הייתי אמורה לחיות יותר.

הקעקוע הוא של המילים : VENI VIDI VICI שזה בעצם אומר: באתי, ראיתי כבשתי.

זה בעצם מייצג ואומר את זה שאני חיה ושכל מה שאני רוצה אני פועלת ומשיגה אותו למרות הקושי הגדול.

הקעקוע מסמל את ההצלחה שלי לחיות כמו שאני רוצה ואיך שאני רוצה עם כליה אחת וחצוצרה ושחלה אחת ואולי בלי הבת אבל בעזרת השם נכדה☺”

אז בעצם אפשר לומר שזה שיש לך כליה אחת זה סוג של פצצה מתקתקת, איך את חיה עם ההבנה הזו ?

“אני ממש בסדר עם זה”, גל מחייכת, ” אני בת 54 ואני בטוב ואפשר לומר אפילו שזה נותן לי תחושת בטחון.

כי בראיה שלי זה מאוד ברור לי  ממה אני אמות וזה קצת מרגיע אותי.

תראי”, היא מסבירה בחיוך גדול,  “באיך שאני תופסת את הדברים, אני לא אחצה את הכביש ויפגע בי רכב,

אני לא אטוס ומטוס יתרסק,

לא יהיה לי סרטן,

כשאני אמות מתישהו זה יהיה מהכליה ומשהו בזה פשוט נותן לי תחושת בטחון.

זה להתיידד עם הפצצה המתקתקת מהמקום המנחם שאין לי מלדאוג ואני פשוט נשארת  באופטימיות ובהומור במקום הזה.

אני חיה כאילו אין מחר,  מגשימה בעולם ומאוהבת בחיים שלי, אני כל הזמן בעשיה כי בראיה שלי אני צריכה להספיק , האנרגיות שלי מטורפות ואני כל הזמן חיה מתוך להספיק פשוט כי אני באמת  לא יודעת מתי זה יגמר. 

אני פשוט מאמינה בלחיות” .

****

הסיפור של גל הוא סיפור שמחדד ומלמד אותנו איך נכון לחיות את החיים.

כי בסופו של יום כולנו נמצאים בסיטואציה הזו שאין לנו באמת מושג מתי תאריך התפוגה שלנו יגיע, ואם אין לנו באמת מושג אז שווה לחיות כמו שאנחנו רוצים , כמו שאנחנו חולמים.

גל היא השראה אינסופית ליכולת האנושית הזו של להבין שהחיים זה עכשיו ושכדאי לחיות אותם מתוך תעופה עצמית, לחיות באמת.

מוזמנים להכיר את גל ואת שפע העשיה שלה בעולם בדף הפייסבוק שלה:

https://www.facebook.com/gal.lavie?mibextid=ZbWKwL