לישראלים מגיע לצחוק-גם בקולנוע
אין ספק שהקולנוע הישראלי התקדם מאוד ב72 שנות קיומה של המדינה. אך אחד התחומים שכנראה נשארו מאחור בענף הוא הז'אנר הקומי. מעטות הקומדיות הקולנועיות הישראליות שהצליחו בקופות והשאירו חותם. לכאורה זה היה יכול להיות תמוה כי ההומור היהודי קיים בארץ בשפע ויחד עם שאר היכולות היינו יכולים להיות אלופי הז'אנר, אבל היות ועבודה קשה - כזו הנדרשת על מנת לייצר סרט קומי מצליח כרוכה גם בהרבה מאוד משאבים העובדה שיצא כעת סרט קומי חדש באורך מלא ומצחיק לאללה, היא אחת מהבשורות המרעננות של הקיץ- והשנה.
בסרט הקומדיה והאקשן החדש “המוסד” של היוצר אלון גור אריה. מתמקדת העלילה בארגון הביון הישראלי כשסוכן מוסד שמגולם ע”י השחקן צחי הלוי, מאבד את שותפו וחברו הטוב שמגלם השחקן טל פרידמן, במסגרת פעילות מבצעית. סדרת אירועים מביאה אותו לחבור לסוכנת ה CIA האמריקאי שמגלמת השחקנית אפרת דור שלאט לאט מבינים כי עליהם לעצור יחד ארגון טרור המתכנן להשמיד את העולם בעזרת טלפונים סלולריים. הצלחת המשימה כולה תקבע האם יזכה ראש המוסד שמגלם השחקן אילן דר, יזכה להדליק משואה ביום העצמאות בשידור חי בטלוויזיה.
על מנת להביא פרספקטיבה חדשה לכתבה בנושא, בחרתי לשוחח דווקא עם צלם הקולנוע עדו ברלד , 49 שבשונה מאחיו הקטן ירון ברלד, בחר לעמוד מאחורי המצלמה ולא בקדמתה. הוא ליווה את הסרט מיד אחרי שגור אריה סיים לכתוב את התסריט לפני ארבע שנים. במשך כל השיחה המרתקת חזרו המון פעמים דוגמאות שהראו לי יותר מכל כמה פרגון יש לברלד כלפי כל אחד ואחד מאנשי הצוות ובעיקר כמה עבודה ותכנון הושקעו בסרט עוד הרבה הרבה לפני הצילומים עצמם וגם אחרי אחריהם.
מה צריך לעשות כדי ליצור סרט מצחיק? “להצחיק זו תורה שלמה שמצריכה המון יכולות וכישורים ובעיקר יכולת עבודה בצוות ותיאום” הוא מסביר. “גם אם יש בתסריט בדיחה מצוינת היא לא תצליח לעבור דרך המסך לקהל אם המשחק לא יהיה טוב או אם הצילום והתאורה יהיו באיכות נמוכה” זה ברור, “מה שאני רוצה להעביר לך בדברים האלה זה שהרבה מאוד אנשים לא באמת מבינים את המהות של התפקיד של צלם או שחקן או במאי בתהליך של יצירת סרט- ואם ניקח את הדוגמה של העבודה על הסרט המוסד אז יש אינסוף של פרטי פרטים קטנטנים שהיינו צריכים לחבר אחד לשני כדי שהסרט יצא בסופו של דבר סרט מוצלח ובעיקר מצחיק”
“לפעמים נראה שלהצחיק זה הדבר הכי קל, אבל האמת היא שלהצחיק זו גם עבודה קשה וגם אחריות גדולה. יש הרבה דברים שמצחיקים, אבל במקרה הזה העובדה שנבחר נושא סופר רגיש וכמעט “קדוש” כמו המוסד שהופך בעצמו לבדיחה, ומצד שני לצחוק על הז’אנר כולו ולשמור כל הזמן על האיכות ועל הרמה הגבוהה זה אתגר מטורף. המבנה של כל הסרט הזה מראש הוא גאוני והירידה שלנו לפרטי פרטים והאיכויות האדירות של כל אחד מאנשי הצוות והשחקנים הביאו את הסרט להיות עוד הרבה יותר מוצלח ממה שתכננו.
“בכל פריים השקענו יחד ולחוד שעות של מחקר ראינו את כל סרטי הקומדיה והאקשן שקיימים בערך ואמרנו לעצמנו – את הסצנה הפותחת של הסרט עם החילוץ של שוקי (דביר בנדק) במסוק אנחנו רוצים ליצור כמו בסרט הזה ואת הסצנה של הסוכנת האריס (אפרת דור) אנחנו רוצים ליצור כמו הסרט הזה של דיסני…הרפרנס שלנו לכל סצנה היה מדויק ומכוון לזה שכשהקהל יצפה בה הוא ירגיש שזה מצד אחד מוכר לו ומצד שני יהיה שונה ומפתיע בו זמנית. – ההפתעה מצד אחד והמוכרות מצד שני הם אלמנטים קריטיים בהומור”.
איך העבודה של הצלם מביאה את הצופה לצחוק? “זו שאלה מעולה- אני מלמד קולנוע בבתי ספר ומלווה הרבה מאוד סרטים וסדרות והעבודה של הצלם בכל סרט או סדרה משתנה בהתאם לצוות ולתנאים הקיימים בשטח. מה שרוב האנשים לא יודעים הוא שהעבודה האמיתית והקשה מאוד של הצלם, מתרחשת רובה לפני הצילומים- התכנון של הפריים, התחקיר, העבודה עם הצוות על הבנייה של הפריים מבחינת התאורה , העמידה, הקשר לשחקנים, לדוגמה, כדי למצוא מיקום לסצנות הרבה הרבה לפני הצילומים, אני באופן אישי ביקרתי החרבות בארץ, עד שמצאנו את זו שהתאימה לנו לצילום סצנת הפתיחה.
בסצנה נראים מפקד המשימה שוקי (דביר בנדק) שנמצא בארץ אויב וצוות הכוח (צחי הלוי וטל פרידמן) מגיעים לחלץ אותו וצריכים לעלות על מסוק כשמשהו בדרך משתבש ולמסוק עולה אדם אחר (עדו מוסרי) ומתחיל קרב מותח שמתרחש בעצם באוויר. הסצנה של המסוק צולמה במשך יומיים במיקום אחר וכללה הרבה מאוד זווית של צילומים שונים. הבאנו מסוק מיוחד שידענו שאנחנו רוצים בדיוק כזה, והעלינו אותו לאוויר ומיקמנו מצלמות בנקודות שונות מלמטה מלמעלה מהצד… תכננו את הצילום הרבה מאוד זמן לפני כדי גם להצליח לצלם כמו שצריך ובמסגרת התקציב וגם לוודא שהכל בטיחותי ושום דבר לא יסכן אף אחד מהשחקנים” את הנפילה של שוקי (דביר בנדק) מהמסוק צילמנו בכלל במקום אחר לחלוטין”
מה הבשורה שהסרט הזה מביא לדעתך?
“הסרט כולו הוא בשורה בפני עצמו – לקהל הוא מביא באמת הזדמנות להגיע לקולנוע ולצחוק. הוא מביא את הקהל מכמה וכמה דורות להתרפק על הכיסא לאחור וממש בלי ציניות להרגיש גאווה ישראלית- דווקא דרך ההומור העצמי” איך אתה מסביר את זה? “העובדה שהקהל צוחק בצחוק גדול בקטעים מסוימים שוב ושוב מראה את זה שהקהל מקבל את ההומור, מבין אותו, ונהנה ממנו.
יש סוגים שונים ומגוונים של הומור בסרט- הרבה משחקי מילים ושנינויות, הרבה משחקים בין מלל לתמונה ברמיזות, הרבה קטעים ובדיחות ברמה שנייה ושלישית שמאפשרות כמו בתאטרון לצופה לבחור על מה הוא רוצה להסתכל ועדיין לצחוק- וגם מאפשרות לצופים לצפות בסרט שוב ולהיות מופתעים כל פעם מחדש, יש הרבה הפתעות ובו זמנית הרגשה עקבית של משהו מוכר וצפוי מראש, קצת סלפסטיק- ואולי הכי חשוב המשחק מאוד רציני ואמין- הכוכבים מגלמים את התפקיד שלהם באמת- ראש המוסד הוא ראש המוסד, הסוכנת מה CIA היא אמריקאית עם אנגלית אמריקאית והתנהגות אמריקאית – זה לא סרט שעושה צחוק מהצופים אלא בדיוק להיפך- זה סרט שמפרגן לאינטיליגנציה של הקהל, לזיכרון, ליכולת לשים לב לפרטים, ולתת לרגש גם לעבוד במקביל לראש”
ברלד נותן לי דוגמאות בשפע על יכולות של השחקנים להתמודד עם סיטואציות מורכבות ומסובכות מאוד, ובעיקר מדבר על היכולת לעבוד יחד בלי אגו ולהרגיש חלק ממשהו משותף- “כל אחד מהשחקנים נתן את המקסימום- מהניצבים שנבחרו אחד אחד בקפידה ועד הכוכבים הגדולים, אנשי צוות ברמות הכי גבוהות – כל אחד ממש גאון בתחומו ותכנון מקדים שלקח בחשבון מראש התמודדויות שונות כדי שלא יהיו בלת”מים ושנוכל לעמוד במסגרת התקציב של מיליון דולר- שזה הסכום שהיו משלמים בכזה סרט רק לשחקן אחד- העובדה שהצלחנו להרים סרט שעומד בסטנדרטים הגבוהים שלא מביישים את דיויד צ’וקר הבמאי האגדי שליווה את הסרט היא הוכחה ליכולות ולמצוינות שחייבו אותנו להיות סופר מדויקים ומתוחכמים- כמו שהישראלים יכולים להיות”
ואכן, הסרט מצחיק. למשך כל 95 הדקות, החיוך משנה את הגודל שלו אבל לרגע אחד לא יורד מהפנים.
צחי הלוי, טל פרידמן, אפרת דור, דביר בנדק, עדי הימלבלוי, שלומי קוריאט, גילה אלמגור, אילן דר , עומר דרור, תומר שרון, עידו מוסרי, טל טירנגל, מיטל דוהן ועוד.
אלון גור אריה ביים את הפרויקט בליווי במאי הפרודיות האמריקאי-יהודי האגדי דיוויד צוקר, שיצר בין השאר את “סודי ביותר”, “טיסה נעימה” וסדרת סרטי “האקדח מת מצחוק”.
מן הצד הישראלי ליווה את הסרט אבי נשר כעורך התסריט.
את “המוסד” הפיקו סרטי יונייטד קינג ו-דרומה פקות. מפיקים: משה אדרי, לאון אדרי, עופר נעים, אבי נשר, חגי ארד ואלעד פלג, בתמיכת המיזם לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים, קרן רבינוביץ’ ושידורי קשת
