אמא שלי תמיד אמרה לי "תביאי ילדים עכשיו כי אחר כך יהיה לך קשה". אני תמיד חשבתי שהיא התכוונה שיהיה לי קשה להיכנס להריון בגיל מתקדם, אבל הכוונה האמיתית שלה היתה בכל מה שקורה אחרי הלידה או כמו שקוראים לזה היום – "הורות מאוחרת".
בפעם הראשונה (והאחרונה) שילדתי את הבן שלי הייתי בת 43 זה פשוט קרה בלי תכנון ובהפתעה גמורה וטובה (אני זוכרת שהחזקתי ביד את בדיקת ההריון החיובית והסתכלתי על עצמי במראה בפה פעור וככה נשארתי במשך דקה). אימהות לא היתה בראש רשימת החלומות שלי, במיוחד כאשר שנה לפני כן חוויתי הפלה טראומטית בזוגיות שהייתי בה, אך שמחתי בכל זאת להזדמנות שניה כי ידעתי שבלעדי חווית האימהות, ארגיש תחושת החמצה.
חוויתי הריון נפלא ואפילו מיסדתי את הזוגיות בעקבותיו. הרגשתי שיש יתרונות רבים בלהיות אמא מעל גיל 40. יש לי ניסיון חיים, יציבות כלכלית, בן זוג שכבר גידל ילד, רצון להגשים הורות והזדמנות לגדל ילד משלי.
שבועיים לפני הלידה ישבתי לבדי על ספת העור הלבנה שלי, אחרי שירדתי על אבטיח קר והתחלתי להבין שבעוד שבועיים החיים שלי עומדים להשתנות. אך אפילו אז לא באמת הבנתי את משמעות הדבר.
הלידה היתה חוויה מאתגרת מאוד ומלאה בתרחישים לא צפויים אך בסוף טוב. הרגשתי הקלה עצומה. הרגשתי שוב אני אך בגרסה משופרת, עכשיו אני אמא! ילדתי! ויש לי ילד מקסים.
מסע ההורות המאוחרת שלי התחיל די טוב. אך חצי שנה אחרי שילדתי הכל התהפך. אמי שחיכתה לנכד שלה היחיד שהיה לה, חלתה ולאחר חצי שנה נפטרה. ואם לא די בכך גם פוטרתי ממקום עבודתי היציב ומכאן הדרך לדיכאון אחרי לידה היתה מאוד קצרה.
נשארתי לבד להתמודד עם תינוק, עם אבל על אמא, בלי עבודה ובלי שום עזרה.
עם הזמן מצאתי את הכוחות לקום על הרגליים ולהתחיל מחדש. אך גם הבנתי שככל שגיל ההורות עולה ובלי עזרה משמעותית, קשה לי יותר להתמודד עם משימות פיזיות ונפשיות שדורשות המון אנרגיה וסבלנות והבנתי שבהורות בכל גיל, ובהורות מאוחרת בפרט, זה חשוב ומחייב לתת מקום והכרה לקושי ולעומס הנפשי של ההורה ולבקש עזרה.
אז נכון שלאנשים מסויימים לגדל ילד, זו הנאה יותר מקושי אך לאנשים מסויימים זו יכולה להיות תקופה מאתגרת, תובענית, בודדה וקשה מאוד מבחינה רגשית במיוחד שכל החיים שלפני היו חופש מוחלט שמלווה בהרבה שקט. אההה "שקט", כמה לא הערכתי אותך מספיק.
כחלק מתהליך הריפוי שאני עברתי יצאתי גם לחקור. ללמוד, להבין, לקרוא וכך בעצם יצאתי לשליחות שלי ללוות הורים ברגעי קושי ואתגר בהורות שלהם וגם לעזור לילדים להיות מובנים יותר וליהנות מהורים מאושרים יותר.
טובת הילד היא מעל הכל ולהורה ישנה האחריות בכל גיל הורי לגדל את הילד באופן המיטבי, אך כשהורה לא מרגיש אנרגטי ומאוזן כדי לטפל בילד, המציאות הופכת להיות פחות טובה עבורו ועבור הילד.
אחד הכלים שאני עובדת איתם הוא אבחון ציורי ילדים. הציור מגלה את הקושי של הילד, אך גם את הפתרון וכך גם בציורי הורים. כן גם הם מציירים ואפילו נהנים. מלאכת הציור מרגיעה והיא לא חייבת להיות מדוייקת או נכונה אלא רק מאפשרת. מאפשרת ביטוי ושחרור של אנרגיה על גבי הדף.
לכן, בציור של הורה שחווה עומס רגשי אפשר לזהות את הסיבה לכך. ישנם הורים שבהורות מאוחרת מפתחים חרדה וגוננות יתר על הילד במיוחד אם מדובר בילד יחיד ואז הקשר עם הילד הופך להיות קשר תלותי שמלווה בדאגה תמידית שמשדרת לילד חוסר ביטחון בעצמו ועלולה ליצור בהמשך הדרך קושי רגשי בין ההורה לילד.
בפגישה ובתהליך הציור אנחנו מגלים ביחד, דרך שיח בטוח ומאפשר, היכן מתחילים. יש מקרים בהם מדובר בצורך של ההורה פשוט לשחרר. שחרור התלות מדאגה מתוך פחד או ניתוק מכאבי הילדות שלו שהוא כל כך מתאמץ למנוע מהילד שלו. הסיבות לקושי יכולות להיות רבות אך כשהן לא מדוברות, הן יוצרות מצב של לחץ ועומס נפשי שיש להיות מודעים אליו.
הנה כמה כלים שיכולים לעזור בהורות מאוחרת, קיימת או עתידית.
- כמו שנאמר בצופים "היה נכון". אם אפשר, לנסות ולתכנן מראש את ההורות המאוחרת, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה רגשית, לקרוא ספרים להתייעץ עם הורים מנוסים.
- ליצור רשת תמיכה של חברים, משפחה או אנשי מקצוע שיוכלו ללוות, את ההורים בזמני אתגר.
- לשתף! לשתף! לשתף!. לגדל ילד זה לא קל, גם אם זה נראה שהורה אחר עושה את זה בקלות, זה ממש לא כך. זה קשה לכולם ולכולם יש רגעי משבר – אך לא כולם מדברים את הקושי.
- לבקש עזרה ולא לחכות שהעומס יגרום להצפה. כל הורה צריך "זוג קביים" כדי להתנהל ביתר קלות בתקופה מסויימת בחיים.
- לצייר את הקושי. לפעמים פעולה פשוטה של ציור לא מתוכנן ומופשט לחלוטין, יכולה לשחרר הרבה אנרגיה תקועה ולהביא לאיזון מחדש.
הורות מאוחרת היא מאתגרת אך יש לזכור שהיא זמנית. יש בה הרבה יתרונות וכמו כל דבר בחיים, יש לראות את הטוב שבכל אתגר, את השיעור, הצמיחה וההתפתחות שלנו במסע ומעל הכל את הדוגמא אישית שאנו נותנים לילד ביכולת שלנו להתמודד עם אתגרי החיים.
חילוניה מבית טוב- התבוננות בפרשת השבוע