ראיון עם ליסה ניקול, אישה שהיום נראית מדהים ונמצאת בשיאה אך מתארת גם תקופות לא פשוטות, חשוכות, שגם לשמחתה הצליחה לראות כאתגרים שבאו ללמד אותה משהו. היא אומרת שכל מה שאתה רוצה ללמוד, להשתפר בו, אתה ישר מקבל אותו בחיים כשיעור ולכן כל הקשיים הללו הם בעצם דברים טובים שאם נראה אותם ככה, לא נפנה למקומות חשוכים אלא נודה על ההזדמנות להתמודד עם מה שייחלנו לעצמנו.
ליסה היא אישה והיא שחורה, שתי עובדות שבעולם של היום, בחברה הנוכחית, עדיין מקשות וככל הנראה מביאות איתן הרבה התמודדות ואתגרים לצערנו. אבל מצד שני אם לא לוקחים את זה למקום הקורבני ופשוט רואים בזה, עם הזמן וההתפתחות, מתנה שככה נולדת (שחור או לבן או ורוד או כחול, זה בכלל לא משנה, זה רק צבעים. ובין אם אתה אישה, גבר, זקן, ילד, הומו, סטרייט, דתי, חילוני, וכל שאר האפשרויות) אפשר מכל צורה שבה הגעת לעולם הזה, למצות את הפוטנציאל ולהיות צינור של מה שבאת לעשות כאן. וכך נראה שליסה עושה. היא אומרת שמעולם לא ראתה את המגדר שלה, כאישה, כחיסרון וכנ״ל לגבי התרבות שלה. וברגע שאתה רואה ככה דברים, אתה פשוט אתה, ואתה לא מתעסק בכל מיני מגבלות שאתה מייצר לעצמך בראש. היא יוצרת, משקיעה בקריירה שלה, משקיעה בקשרים החברתיים, במשפחה, מעמיקה את הקשר הרוחני שיש לה כאישה אפריקאית עם האדמה, עם גידול ילדים ועם קהילתיות.
