יש הניגשים לחיים בזהירות, בצעדים מהססים, פוחדים להניע לשקשק להזיז, שמא יתהפכו עליהם, שמעדיפים להיות בבטוח, במוכר, בידוע, בתחושת בטחון.
אלו שחוסכים ליום סגריר, שנזהרים ממהמורות וטלטלות, אוחזים בשליטה ומרגישים נוח לנשום, זו דרכם לגשת לחיים.
יש אנשים הניגשים לחיים בקול תרועה וריקוד, מזיזים ומניעים ככל שיוכלו, חיים על הקצה, רצים לתוך משעולים לא מוכרים, חיים כאילו אין מחר, וחווים את החיים כלונה-פארק אינסופי.
כל אחד והגישה שנעימה לו, שאפשרית לכוחות הנפש שלו ומדויקת לו.
אין נכון ולא נכון.
יש את אלו שמשלבים לתקופות, או מתהפכים באמצע החיים.
הגישה שלנו לחיים נובעת מעד כמה אנחנו מפחדים מאי הוודאות ומהלא נודע.
תמיד תהיתי מה היה קורה אילו הכול היה ידוע לנו…
אילו היינו יודעים לאן הצמתים בדרך יובילו אותנו אולי לא היינו מפחדים כל כך מבחירות,
אילו ידענו בוודאות ובטחון מה יחולל מה שעשינו, אולי לא היינו חוששים לעשות,
אילו היינו יודעים שהילד שלנו יצליח בעתיד ויהיה מאושר אולי לא היינו דואגים לו כל כך,
אילו היינו יודעים שלמרות הקושי להיכנס להריון והפלות שקורות בדרך תהיה לנו משפחה גדולה בעתיד אולי לא היינו לחוצים כל כך,
אילו ידענו שלמרות הפרידה הכואבת, עוד שנה מהיום אהבה חדשה תחכה לנו מעבר לפינה, אולי לא היינו שבורים כל כך,
למרות הרצון הטבעי שלנו לדעת, ישנה משמעות עמוקה וחשיבות לאי הידיעה , כפי הנראה לא סתם אין לנו אפשרות לחזות את העתיד.
יש ספר נפלא שקראתי לפני שנים “ביום שהמוסיקה מתה ” שעוסק באדם עם כוחות לחזות את תאריך המוות של אנשים, והספר מתאר את הסיטואציות ואת אופן ההתנהלות של האנשים כאשר הם מגלים ויודעים מתי יגיע הרגע בו יעזבו את החיים ואיך הידיעה הזו משפיעה על הפעולות והמעשים שהם בוחרים לעשות…בסופו של דבר אף אחד לא יכול לחמוק מגורלו..
לו ידענו את אשר יבוא אולי היינו הרי נוהגים אחרת, וזו בדיוק הסיבה שתאריך הסיום שלנו בעולם אינו ידוע, זה מלמד אותנו שכדאי וצריך לסמוך על החיים, לקבל את מה שיש, ולהאמין במה שיבוא ושבכוחנו לשאת ולהתמודד איתו, רק היכולת להאמין בלי לדעת, היא זו שבעצם מובילה אותנו בעולם.
ישנה אימרה ידועה: “אדם חייב תמיד ללכת עם שני פתקים בכיסיו. על הפתק האחד כתוב: ‘בשבילי נברא העולם’; על השני: ‘אנכי עפר ואפר'”.
ועם ההבנה הזו עלינו להתהלך בעולם…. לא מתוך פחד אלא מתוך יראת כבוד. ההבנה העמוקה שעלינו להאיר בתוכנו היא שעצם העובדה שיש לנו מועד פג תוקף בעולם הוא לא משהו שאמור לכווץ אותנו אלא להזכיר לנו , לעורר אותנו לחיים ,ללמוד להבין כבר עכשיו מה משמעותם של חיים ומה באמת חשוב ולא לגלות את זה שכבר יהיה מאוחר מדי.
//לָמוּת פַּעַם בְּיוֹם//
אָדָם צָרִיךְ לִרְאוֹת אֶת סִיּוּמוֹ לְפָחוֹת פַּעַם בְּיוֹם
רָצוּי בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר
וְרַק אָז תִּתְהַפֵּךְ בּוֹ הֲבָנָתוֹ
עַל מָה חָשׁוּב
וּמָה בֶּאֱמֶת מַשְׁמָעוּתָם שֶׁל חַיִּים
אָדָם צָרִיךְ לַעֲמֹד עַל סַף מוֹתוֹ לְפָחוֹת פַּעַם בְּיוֹם
רָצוּי בַּבֹּקֶר
כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִצְעֹד לְתוֹךְ יוֹמוֹ
בְּהוֹדָיָה עַל קִיּוּמוֹ
בְּהוֹדָיָה עַל בְּרִיאוּת גּוּפוֹ
וְנוֹכְחוּתָם הַשְּׁלֵמָה שֶׁל אֲהוּבָיו
אָדָם צָרִיךְ לִרְאוֹת אֶת קִצּוֹ לְפָחוֹת פַּעַם בְּיוֹם
כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְנַעֵר עַצְמוֹ מִתְּפֵלוֹת
הַמַּחֲשָׁבוֹת הַמְּגַמְגְּמוֹת שֶׁל חַיָּיו
וּלְהָבִין מָה בֶּאֱמֶת חָשׁוּב
מָה נָחוּץ
וְלָצֵאת אֶל הַזְּכוּת
לִחְיוֹת בִּשְׁלֵמוּתוֹ
וְלוֹ עוֹד יוֹם אֶחָד
