בחודשים האחרונים בעודנו עדים לסחרחורת עולמית בעקבות נגיף ויראלי והנה אני יצאתי לבקר בשוק הירושלמי הנמצא במעלה מרכז העיר כדי לראות, לצלם ולכתוב את אשר על ליבי, על הדרך גם סעדתי את נפשי. היה תענוג. והיכולת לשתף מנקודת מבטי כעובד שוק לשעבר ב’מעדני צ’ונה’ בשוק הפתוח, הופכת את התענוג לכפול ומכופל.
מסופר על רבי עקיבא שהלך עם חבריו ליד חורבות ירושלים הם בכו והוא צחק. מעניין, אני חושב לעצמי בעודי ‘כתייר בביתו’ מאחר וזמן מה לא הייתי כאן. מטייל באחד הרחובות של שוק מחנה יהודה המכונה “השוק הפתוח”,אם הייתי יודע את העתיד בזמנו גם אני הייתי צוחק? כנראה שכן. בעודי מפשפש בצפונות העתיד הבנתי שהמצב כרגע מספיק טוב כדי להעלות חיוך על פניי. כמו שאמרה פעם סבתא “אם יצאת עם חיוך היה שווה שתבוא”.
משום מה יש הרגשה יותר רגועה, אין פקקים בדרך ולא צפוף באוטובוס וברכבת כי אסור להתקהל. החדשות הטובות הן שישנו קהל הפוקד את השוק, רוב המקומות עובדים ומתפרנסים יפה ויש מניין בזהרי חמה thank’s god. יש אוכל טוב והכל טרי, אנשים יפים, הקבצנים חזרו לקבל משכורתם. השוני הגדול הוא שהשוק אינו הומה אדם, כך הקהל שאכן מגיע, נהנה מאווירה מעט תרבותית ישראלית רק בלי רעש, כי צעקות זה מדבק ודרך ארץ זה מבורך.
ממה שהבנתי ממעט שנותיי כעובד באסטה לשעבר במחנה יהודה, הפילוסופיה של בעלי הבאסטות בתור מעסיקים היא מאוד פשוטה: תתחיל בלארוז לגברת בצורה זריזה, נקייה ומסודרת. כשתהייה טוב בזה, תוכל גם לחייך לה ולשאול מה שלום הנכדים, כמובן, רק כשאתה לא מתעכב בעבודה ותיתן לה לטעום מהגאודה ההולנדית ההחדשה. אולי גם תמכור לה עוד חצי קילו זיתים סורים ו300 גרם גבינת גאודה ‘ככה על הדרך לנכדים’.
כשבכל עת, הזריזות והפרקטיקה הן המושא המרכזי. ברור שגם חסינות מנטלית היא מצרך חשוב, כי הרי בימים כתיקונם המוכר בבאסטה נאלץ להתמקח עם מאות אנשים ביום. כשלרוב המיקוח הוא על הנחה של שקל או שנקל ולפעמים גם פחות.
כמובן החנות?- נקייה ומתוקתקת תמיד. לכן, כמו שאומר החוק הקפיטליסטי של השוק, כמה שתהיה יותר טוב בכמה שיותר היבטים כך תמשוך יותר לקוחות. מרמת הטריות והניקיון, עד איכות השירות ומטראז’ החיוך, שבימים אלה מסתתר מאחורי מסיכה. גם לצעוק צריך לדעת. כדי להזכיר לעוברים ושבים שהם צריכים לעבור גם אצלך ולהתרשם מהיופי ומהריח המגרים של הסחורה שנמכרת במחיר של “רק היום”.
בשוק ניתן למצוא כמעט הכל, החל משעונים, דרך פירות וירקות ועד בשרים ודגים. מאפיות, תבלינים צבעוניים, פירות יבשים, גבינות, סלטים, אוכל מוכן, פיצוחים, וממתקים הם רק חלק מהמגוון שמעניק לשוק את צבעיו. הרשימה עוד ארוכה, בגדים מ’יבוא מקביל’ והלבשה תחתונה כמו כל שוק שמכבד את עצמו. לא נפסח על גולת הכותרת בתי קפה, ברים ומסעדות מכל המי ומה, אם בשביל הפיינשמקר הקולינרי או בשביל מאנצ’ של בין ערביים.
מעבר למבחר העסקים המגוון, אפשר לומר על השוק הירושלמי שהתקיים בו הפסוק “העיר שחוברה לה יחדיו”. שכן בציבור הרחב המסתובב בשוק וגם בין החבר’ה שעובדים על הבאסטות ובחנויות, ישנם אנשים מכל מרכיבי החמין שיש לציבור הישראלי והירושלמי להציע. בימים כתיקונם השוק גם הומה בתיירים ותיירות מכל רחבי תבל.
בימים הללו, כשהתאטרון ובתי הקולנוע סגורים השוק מספק אחלה הצגה למי שיודע להתבונן וליהנות, מהשיחות והבדיחות הפנימיות שמועברות בין המוכרים. לפעמים גם מצד אחד לצד השני של הרחוב בחיוך עממי ולשון חדה כתער על קבצנים שבאים לקבל את הנדבה הקבועה, נשים צעירות ואיזה בחור שקנה משטח של ענבים ומצא לו איזה פינה למכור בה. וכמובן איך הסחורה זזה ואיך שהכל משתנה ברגע…
דרך אגב יש גם אחד קוראים לו זזה הוא מוכר פירות ומגוון הקהל שמשתתף מריח וטועם את ההצגה וכמובן תוך כדי שמירה על חוקי ההיגיינה. לא אלעיט אתכם בסיפורים אישיים כגון: ‘במקום שעובדים בו במרץ ומקצוענות רבה האחים צ’ונה על הזיתים הסלטים והגבינות היה פעם קצב צדיק אחד’. אם במעדניות עסקינן אז איבגי הגדול בשוק הסגור שמכר את החנות אבל השם והמוניטין נשארו ולא בכדי. ובאשר הגדול, שלא נתחיל עם המאפיות רק נזכיר את קלדרון.
אז בקיצור, בשוק העירקי לפני המדרגות לעזורא מצד ימין אכלתי אמפנדס מהסרטים. היה שם בחור דרום אמריקאי חייכן וזריז, שפשוט צלה לי את הבשר לתוך לחם פריך דק שרק יצא מהתנור עם כרוב ועגבנייה טריים ורטבים, היה פשוט אדיר.
אחד מזקני השוק אמר לי שכל עוד יש לשוק מה להציע החבר’ה יבואו.
אני חושב שיש לו עוד הרבה מה להציע חבר’ה תבואו!
