באיזה צד התקשורת?

באיזה צד התקשורת? ———-ומי שאכפת לו מישראל- שתפו.

״נסו את המבחן הבא:

בעוד רגע ירוצו מולכם ארבע תמונות של אנשים,

תענו הכי מהר שאתם יכולים מי הם,

ומה הם עשו שבגללו אתם מכירים אותם.

מוכנים?

אחד, שתיים, שלוש, ארבע.

אולי חלקכם לא זוכרים את השמות, אבל אני בטוח שרובכם הגדול יודע בדיוק מה האנשים האלה עשו.

רוני רון, שרצח את ביתו, רוז פיזם, רק בת ארבע וחצי, וזרק את הגופה שלה בתוך מזוודה לנהר הירקון.

ישי שליסל, שתקף בסכין ודקר שישה משתתפים במצעד הגאווה בירושלים. מתוכם שירה בנקי, ילדה בת 16 שנפטרה מפצעיה.

גואל רצון, שאנס, שיעבד וביצע מעשי סדום בכ-21 נשים שונות, מתוכן גם קטינות.

ושולה זקן, שהורשעה במספר פרשיות בקבלת שוחד ובהלבנת הון בסך של מאות אלפי שקלים.

החלק השני של המבחן עובד בדיוק אותו דבר.

ארבע תמונות. אתם עונים הכי מהר.

אחד, שתיים, שלוש, ארבע.

הפעם אני חושד שרובכם הגדול לא מכיר את האנשים שמופיעים בתמונות.

גבריאל עידן,

חלוץ של פתרונות רפואיים בעל שם עולמי.

הממציא של קפסולה שמכילה מצלמה ומספקת תמונות של המעי הגס.

המצאה שהיא פריצה בעולם הרפואה ושיפרה את איכות החיים של אנשים בלמעלה מ-60 מדינות בעולם.

נעמי סטוצ׳ינר,

פעילה חרוצה למען ילדים עם צרכים מיוחדים והמקימה של בית איזי שפירא ברעננה.

הארגון הראשי בישראל שמספק שירותי חינוך, פנאי, רפואה ומעורבות חברתית לטובת ילדים עם צרכים מיוחדים.

רפי מהודר,

מהנדס שהשפיע על כל החקלאות העולמית.

פיתח את טכנולוגיית הטפטפות, שכיום מיושמת ברוב המדינות בעולם, וגרם למהפכה בשיטות ההשקייה, הדישון והחקלאות.

וחולדה גורביץ,

אישה שמקדישה את כל זמנה אך ורק לפעילות התנדבותית למען חיילים ונפגעי פעולות איבה.

שהולכת מידי יום ביומו לבתי חולים ובתי החלמה, עוזרת, מטפלת ומעלה את מוראל הפצועים.

השאלה היא כזו –

למה לעזאזל אנחנו מכירים פושעים כל כך הרבה יותר טוב מאשר אנשים טובים?

למה בסביבה שלנו רוצחים, אנסים וגנבים מקבלים מקום תודעתי גדול יותר מאשר אנשים טובים?

התשובה לשאלה הזאת מתחלקת לשניים.

בקצה אחד יש לנו את התקשורת שלא מפסיקה להציף אותנו בחדשות שליליות, אבל התקשורת זה עסק, וכל עסק שרוצה להצליח לא יבחר מוצר שהלקוחות שלו לא קונים.

ופה מגיע הקצה השני, הלקוחות, אנחנו. אנחנו בוחרים להמשיך ולשאוב את סוג החדשות האלה. להתעמק בידיעות השליליות הרבה יותר מאשר בחיוביות, ואנחנו עושים את זה בלי כל כך להבין את הסכנה שתמונה פה. יש הרי הרבה יותר ריגוש בלהתעמק באיזו פרשיית רצח עסיסית כזאת שמופיעה בתקשורת, מאשר בסיפור על איזה חנבעץ שמצא פריצת דרך בביולוגיה.

אבל מה שאנחנו לא חושבים עליו, זה ה״בוקר שאחרי״. הריגוש הזה הוא ריגוש רגעי ובבוקר שאחרי, כשההנאה כבר מאחורינו, כל מה שנשאר לנו זו הידיעה הזאתי, שיושבת לנו במאחורה של הראש, שאנחנו חיים במדינה שהסביבה בה מלאה בכאלו.. ולא בכאלו. וכשהמחשבה הזו מתמלאת במאחורה של הרבה ראשים, אז ככה הסביבה שלנו באמת הופכת להראות.

בואו נשנה את זה.

עכשיו שלא תבינו לא נכון. אני לא אומר שהתקשורת צריכה להפסיק לגמרי לעדכן אותנו לגבי חדשות שליליות. יש המון כאלה, במיוחד במדינה שלנו, שהן מאוד חשובות. אבל האיזון בלי שלילי לחיובי חייב להשתנות.

בואו נלמד לראות, באופן יום-יומי, גם את הדברים היפים שקורים מסביבנו.

אני קורא לכולם לעשות שני דברים:

אחד – להעלות את המודעות. להיות צרכני תקשורת חכמים יותר. להפסיק להעצים כתבות בעלות אופי שלילי שלא תורמות בכלום ולתמוך בכתבות שמראות לנו שדווקא כן יש במה להתגאות במדינה.

שתיים – אני מבקש מכל מי שמכיר את האנשים האלו שהזכרתי בסרטון, או אנשים טובים אחרים, לפנות אליי. כי אם אנחנו לא נעצים את החיוביות שסביבינו, מעטים האחרים שכן.

פנימה ולמעלה.
איש מהאנשים,
עומרי.״