“המוסר אינו מסביר איך נהפוך למאושרים, אלא איך נהיה ראויים לאושר.” ~ עמנואל קאנט

יש לא מעט אנשים שלא מרגישים שהם זכאים וראויים לאושר. גם אני נמניתי עליהם בעבר. יש סיבות שונות, חלקן נעוצות בהערצה דתית ל”קדוש המעונה”, או לצורך הגדול בסבל. וחלקן קשורות לאמונה הרווחת שהאושר הוא תלוי מציאות פיזית- כמו כסף, מעמד, הצלחה, וכד’.

אבל האמת היא שאושר היא חוויה שכולנו מרגישים – לכל אחד האושר קשור בגורמים אחרים, כמו כל רגש אחר אהבה. אושר הוא רגש שנתון לאדם בכמות בלתי מוגבלת. האפשרות לחוש בו היא תמידית ונצחית- אך כמו כל רגש האפשרות לחוש בו תלוית הקשר ופרשנות וכמובן מעל הכל תלויה בהסכמה האישית של כל אדם לחוות אותו.

ואיך זה מתקשר למוסר?

כמו שהפילוסוף עמנואל קאנט טען, הצו המוסרי הוא מנת חלקו של כל אדם תבוני. להתנהגות המוסרית יש השפעה על התפיסה של האדם את עצמו כאדם טוב/רע. לאנשים טובים מגיע להיות מאושרים לפי התפישה הזו. והטוב= אושר.

יש הרבה מאוד אנשים – אני נמנית גם עליהם, שחווים אושר מעשיית מעשים שמקושרים לאותו טוב מוסרי. אבל בשונה מהמשפט הזה של קאנט, אני חושבת שכל אדם יכול חוות אושר בלי קשר לשאלה האם הוא ראוי לו. היות והאושר הוא רגש ועוד יותר מזה אעז לומר כי אני חושבת שזה מוסרי לחוות שכולנו ראויים לאושר.

שלא ישתמע מזה חלילה שאני קוראת לאנשים לא להיות מוסריים כי הם ראויים להרגיש אושר ויכולים להרגיש אותו גם בלי קשר למוסר- זו ממש לא הכוונה שלי. אני מעודדת את עשיית הטוב ואת המחשבה החופשית בכל ליבי וכמו במשפט הזה מנתבת את דרכי למחשבה על המעשים הטובים והראויים.

אני רק חושבת שגם לפושעים הכי גדולים יש יכולת לחוות אושר ושזה בסדר גמור מבחינתי כי האושר כמו האוויר הוא חופשי. ויותר מזה גם אומר. שאני מאמינה שכאשר אנשים מאושרים באמת ומסכימים לחוות את האושר כחלק מחייהם הם גם יהיו יותר מוסריים- אבל זה כבר עניין לדיון אחר.

בקיצור אנשים – תהיו מאושרים חבל על כל רגע.

התמונה שבחרתי מתוך עולמו של אמן האורבניקה עופר עוז, מתכתב ומושפע מחיי היום יום ומן העולם הטכנולוגי והעיצובי, בו הוא מתמחה בין היתר בתכנון ועיצוב חללים טכנולוגיים, ערים חכמות, מרכזי שליטה ובקרה, מרכזי מחשבים ומוקדי תפעול, לצד תכנון המערכות של מתקנים אלו.

הדבר המרגש בעבודותיו של עופר הוא יכולת ההפנמה של דמויים מהחיים, הכרך, העיור והתרבויות שנחשף אליהן במסעותיו בעולם הן כאיש עסקים והן בעיסוקו בספורט אתגרי המשלב תרומה לקהילה במסגרת נבחרת Tough Mudder  למען גדולים מהחיים.

כאיש העולם הגדול, שבמסגרת עבודתו הוא נחשף לתרבויות ולארצות רבות בגלובוס – מפרק עוז ביצירותיו את הכרך העירוני לקווים ולכתמים ויוצר רגעים של שיח אורבני של האינדיבידואל מול שאון העיר, שיח תוסס של אמן חכם עם חזון.