“יש בני־אדם שטעם חייהם הוא העבודה, ויש שהאמנות או האהבה הן שורש נשמתם והפשר האחד לקיומם.” /פרידריך ניטשה

כמי שנושאת את שם הפרח הקסום רקפת- לאמא שאהבה מאוד פרחים ובחרה לי ולאחים שלי את השמות כמובן היו גם הפרחים בעדניות בבית וכך למדתי מגיל 0 על פקעות ושתילים. אבל רק בגיל יותר מאוחר התחלתי לחקור את השורשים הנפשיים שלי- אותם היסודות שכמו שאצל הפרח מכתיבים את הצמיחה שלו בעונה ואת הסיום.

השורשים הם הסיבה לקיום- אמר ניטשה במשפט המדהים הזה שבחרתי היום. ולכל אחד יש את השורשים שלו. מה שגורם לו לקום בבוקר ולהרגיש שהוא חי. ואיך יודעים מי מחובר לשורשים שלו ומי פחות? מרגישים. יש אנשים שקמים כל בוקר לעבודה הסזיפית בגלידרייה ומכינים גלידה אבל כשמסתכלים עליהם עובדים רואים את ההקפדה , את הרגש ואת האכפתיות שלהם כל בוקר – אז יודעים שהם עושים את מה שנמצא בשורש הקיום שלהם.

כשאנשים כותבים שיר חדש או ממציאים ריקוד ומופיעים איתו זה הטעם לחיים שלהם. ועכשיו כבר המון זמן שהרבה מאוד אנשים גם מי שהתרבות היא שורש הקיום שלהם וגם מי שהתרבות היא רק הדרך לפרנסה לא מצליחים לעבוד.

אם שואלים אותי- כשמדברים על השורשים מדברים על משהו חיובי- לא דווקא על נקודת ההתחלה שאליה אדם נולד או ממנה צמח. אנשים יכולים לבחור מסלולים שונים בחיים שלהם ולמצוא את השורש האמיתי שלהם אחרי כמה עשורים. אבל כשבני אדם מתחברים לשורשים שלהם ולעצמם ומוצאים את הפקעת שגורמת להם לחיות כמו שהם הם מאושרים.

אני גיליתי שהפקעת שלי היא העיסוק בצרכנות החברתית ובתוכן חיובי. כל יום שאני לא מראיינת או כותבת חדשות טובות הוא יום פחות מוצלח. ולכן גם אם אני לא מצליחה לכתוב כמו בשבוע האחרון אני מקפידה בכל זאת לעסוק בפעילות שמקדמת את הצרכנות החברתית או את התוכן החיובי כדי שביום הבא כן אוכל לכתוב וכן ארגיש שהפקעת שלי קיבלה את המים והאור שהיא זקוקה להם כדי לפרוח.

אז אמנם לא עלו הרבה חדשות טובות השבוע אבל נולדו כמה יוזמות מרגשות במיוחד שעליהם אכתוב ממש בקרוב.

התמונה המדהימה שבחרתי צוירה בצבעי שמן על קנבס ע”י דב שגב. וקרויה בין העולמות. ניתן לשכור אותה או לרכוש אותה באמצעות המיזם נויה אומנות ישראלית