“כל שקר, התחפשות, רמאות, העמדת פנים, כל גילוי חיצוני השונה מן המציאות המסתתרת תחתיו, מגוחך הוא. מהותו של המגוחך הוא חוסר הרמוניה.” -מולייר

הימים שאנחנו מצויים בהם אינם פשוטים. ולא לחינם. יש מי שמאמינים שתקופת ימי בין המצרים היהודית שבהם מציינים את ימי הצרה והמצוקה הקשורים לחורבן בית המקדש הראשון והשני שחלים בין צום י”ז בתמוז ועד לט’ באב היום בו חרב בית המקדש השני כתוצאה משנאת חינם.

אין ספק שריבוי המחאות של הימים האחרונים הוא ביטוי לחוסר הרמוניה ואינו נעים לא למפגינים שיוצאים למחות בכאב ובכעס על ההתנהלות שפוגעת בהם ולא לצד שכנגדו מפגינים- וכמובן גם לא לאוכפים את הסדר.

מחאה משקפת את האמת של מי שעומדים מאחוריה. המחאה היא נגד ההרמוניה ובעד החזרה לאיזון. מחאה כשלעצמה לא יכולה להיות הרמונית- גם אם היא מתקיימת בסדר מופתי ובדממה. עצם המחאה הוא שיקוף של מציאות לא הרמונית.

אבל מחאות הרבה פעמים הן הדרך להגיע אל ההרמוניה. להוציא את האמת מהעמדת הפנים והגיחוך- ולכן המחאות הן הדבר הכי חיובי שיכול להיות בעולם דמוקרטי. נכון צריך לשמור על כבוד של כל המשתתפים ולזכור לא לפגוע בחיי אדם וברכוש כדי לא לגרום לעוד יותר דיס הרמוניה.

ובתקופה הנוכחית להישמר מכל וכל לשים מסיכה, אלכוהל ג’ל ולשמור עד כמה שאפשר על ריחוק.

היום ב15-7-2020 הציבה לעצמה הממשלה להעביר מענקים לאזרחים- ואני חייבת לציין שאכן הועבר אלי הבוקר לחשבון הבנק מענק. האם זה יחזיר את השקט ויפתור את המחאות והכעס? במידה ויעבור לכל מי שנפגעו זה בוודאי יעזור- ועדיף מאוחר מאשר לעולם לא.

התמונה שבחרתי לשלב היום שייכת לתערוכה “הקסם שבעדשה-מונציה לירושלים” של האמן יצחק דוידוביץ. שמציגה צילומים מרהיבים- של דמויות ססגוניות מפסטיבל המסיכות בונציה, שמתקיים כל שנה בחודש מרץ והשנה בוטל בשל נסיבות הקורונה. בעולם של אסקפיזם התערוכה מאפשרת לחזור לוונציה הרומנטית והססגונית, ולהיחשף לפרשנות חדשה למושג ה”מסיכה” : גילוי והסתרה, כיסוי וחשיפה, פרכוס ויופי לעומת כיעורה של הצביעות. התערוכה מוצגת בימים אלה בכנסת ישראל.