“פרפרים מסוימים אינם חיים אלא יום אחד, ובעבורם המדובר ביום היפה ביותר שבחייהם.” ~ פיליפ גלוק
הפרפר הוא אחד מהיצורים הכי מיוחדים בטבע. קצב השינוי שהוא עובר ב24 שעות משול לחיים שלמים של בן אדם – לידה, ילדות, נערות, בגרות, זקנה ומוות.
הפרפר מסמל עבורנו בני האדם את הסימבול האלמותי של חופש בגלל האפשרות שלו לעוף. אבל האמת היא שכמו כל דבר בטבע גם לפרפר יש גבולות – עצם הקיום של הפרפרים נמשך כל כך מעט זמן ולכן הם כבולים בעצם למגבלות הקיום לא פחות מבני האדם- ואולי אפילו הרבה הרבה יותר.
בימים שאני מרגישה לחוצה או קצת מבואסת גם אם אין לכך סיבה אני מנסה לחשוב על הפרפרים כדי לקבל פרספקטיבה- ושואלת את עצמי מה הייתי עושה לו היו מודיעים לי שנותרו לי עוד 12 שעות לחיות?
וברגע שהשאלה עולה כבר נמוגה הבאסה ומתחילה להתחדד לי המשמעות וסדרי העדיפויות החשובים לי באמת.
אני לא מחובבות הטבע שעוצרות בהשתאות ליד שיח ומכירות את שמו ואת המשפחתה שלו…אבל אין ספק שפרפרים הינם יצורים מדהימים שאני מאוד מהנית להתבונן בהם. וכשאני רואה פרפר אני לא חושבת עליו לפני מס’ שעות כשהיה זחל גולם או תולעת …אלא מתמקדת ביופי שלו ברגע הזה.
היכולת הזו להתמקד ביופי של משהו ברגע הזה היא יכולת שלא הייתה לי תמיד…עבדתי עליה ואני עדיין עובדת עליה ומרכזת את כוח המחשבה והמיקוד כדי להצליח- אבל זה משתלם. זה גורם לי להרבה פחות כעס, סבל, עצב, ופחד.
התמונה שבחרתי מתוך תערוכת היחיד תחיית חומרים של המעצבת ג’יין לבטון שתיפתח בשבת הבאה (22.8.2020) בגלריה פריסקופ ברחוב בן יהודה 176 בתל אביב. תערוכה שמשלבת את עולמות הניגודים שליופי וחופש מול השימוש בחומרים ממוחזרים שבהם המעצבת עושה שימוש. בתערוכה היא מנסה דרך המטמורפוזה של החומרים המושלכים הבלויים ליצור אשליה של יופי ואסתטיות בפרטי ריהוט המיצגים את הבלתי אפשרי להשגה בעזרת שלושת המוטיבים העוברים כחוט השני בתערוכה: הכיסא, הפרפרים והאותיות דרכם היא רודפת אחר הנעורים והשלמות ההולכת ונמוגה לה.
הפרפרים שהינם יצורים מלאי קסם, צבעוניות וקלילות העוברים מטמורפוזה מתולעת לייצור יפיפה ונעלם מהיקום תוך שבועות ספורים. ממש כמו השימוש בחומרים וחפצים שהושלכו והטרנספורמציה שהם עוברים תחת ידיה בעבודה ידנית במקצב חזרתי הפך לאובססיה בלתי נפסקת. בעזרת פירוק, מיחזור, גזירה ידנית של עשרות אלפי צורות, צביעתם שוב ושוב עד שהצבע נספג ותפירתם מחדש מחייה המעצבת את החומרים למארג בלתי ניגמר של יופי שברירי אולם בלתי מושג.
אוצרת: אילנה כרמלי לנר
