"אל נא תאשים את אלוהים על כך שיצר את הנמר, אך הודה לו על כך שלא נתן לו כנפיים."- פתגם הודי
חיפשתי הבוקר משפט שקשור להודיה. חבר ילדות שאל אותי בוואטסאפ מה שלומי. הרצון הראשוני שלי היה לומר הכל טוב תודה לאל. ואז חשבתי על זה שבאמת, עם כל התלאות של החיים שבוודאי כולנו חולקים עכשיו יותר מתמיד בגלל מציאות הקורונה, עדיין יש לי הרבה מאוד על מה להודות.
אחד מהדברים המדהימים בקשר להודיה – כמו בהרבה דברים אחרים בחיים, הוא שכשמתמקדים בה ובסיבות להודות היא מתרחבת וכך גם גדלות הסיבות.
כל דרך להרחיב את הלב ולייצר אנרגיה טובה יותר ביום מבחינתי היא מבורכת ולכן המשפט הזה מעולה כדי שגם מי שלא חושבים שיש להם על מה להודות בחייהם יוכלו למצוא את האפשרות להודות בדרך הניגוד.
דרך נוספת להגיע לאותה המסקנה היא לשאול את עצמי מה היה יכול להיות יותר גרוע מהמציאות הקיימת- ואז להודות על זה שהמציאות היא לא יותר גרועה.
נכון, זה לא משנה את המציאות אבל זה מקל על החוויה שלה.
את התמונה המדהימה ציירה מרים אברמסקי ,שורדת שואה ילידת בולגריה, אישה יוצאת דופן, נותנת הרצאות וסדנאות על העצמה נשית יוצרת ומתנדבת במסגרות שונות בקהילה. את הציור המקסים הזה ציירה במסגרת סדנת יצירה בזום שנפתחה עבור חברי מועדון עמך ברחובות בתחילת ימי משבר הקורונה ונמשכת כל העת. את הסדנא מעבירות שתי מתנדבות מדהימות דגנית זהבי שמדריכה את החברים ביצירה, ויעל קלו שקוראת להם משיריה והם יוצרים בהשראתם.
