“את אשר תקבלו ממני, תצטרכו ללקט מתוך כאוס.” ” אני חותר להיות עצמי ולהתנהג כעצמי.”-דונלד ויניקוט
רופא הילדים הבריטי המוערך דונלד ויניקוט שנחשב לאחד מחשובי הפסיכואנליטיקאים במאה העשרים. שעסק רבות בטיפול הפסיכולוגי בילדים באמצעות הטיפול במשחק ופיתח את האבחנה החשובה בין העצמי האמיתי לעצמי הכוזב.
בימים האחרונים נעשה שימוש רב במושג אנרכיה ויש מי שחווים שההפגנות והמחאות הרבות שמתחוללות הן ההשתקפות שלה והתחלה של מציאות כאותית.
אם אני לוקחת רגע צעד אחורה ומנסה להסתכל על הדברים ממקום קצת מרוחק אני דווקא יכולה לראות את ההיפך הגמור מאנרכיה. אני רואה מציאות שבה אנשים הופכים להרבה יותר אמיתיים וכנים ומביאים את האני האמיתי שלהם לעומת אני כוזב שכיסה על רגשות ומחשבות ובעיקר פחדים ומצוקות אמיתיים.
הקושי הכלכלי לא התחיל בחודשים האחרונים- בישראל יש הרבה אנשים שחיים מתחת לקו העוני וחווים קושי גדול. המחאות האחרונות הן הביטוי הכי יפה להתחלה של אמת ומציאות שקופה אחרי שנים של התעלמות ממנה.
היכולת שלנו כמשתתפים או כצופים בתוך הכאוס היא המבחן הגדול של כולנו כחברה. נכון יש מתפרעים- הסדר והביטחון צריכים להישמר אבל הם מעטים ובודדים ואי אפשר לעשות הכללה על כל המוחים והמפגינים.
המחאה היא אותנטית ואמיתית והיא כנגד הכאוס ולא הכאוס בעצמו. ואם להתייחס לרגע לנושא של הכאוס- הכאוס הוא הגדרה /פרשנות. הוא תמיד קיים כמו גם ההיפך ממנו. החיים מורכבים מניגודים ומסתירות ויש מי שקורא לזה כאוס אבל אני באופן אישי לא מתרגשת מזה כך כך- כן אני חייבת יציבות כמו כולם ויש מי שיעיד שאולי אפילו יותר. העבודה בשיווק מחייבת אותי לעשות תכניות מקדימות אבל גם לקבל את המציאות ולהצליח להתגמש. יש מי שיגיד שאנשים שמתעסקים בשיווק חיים בתוך כאוס- ויש בזה אמת אבל גם בכאוס יש סוג של סדר והעניין הגדול הוא איך אנחנו מצליחים להשתלב בתוך הכאוס ולהתקדם.
התמונה שבחרתי לשלב גם היום, שייכת לתערוכה “הקסם שבעדשה-מונציה לירושלים” של האמן יצחק דוידוביץ. שמציגה צילומים מרהיבים- של דמויות ססגוניות מפסטיבל המסיכות בונציה, שמתקיים כל שנה בחודש מרץ והשנה בוטל בשל נסיבות הקורונה. בעולם של אסקפיזם התערוכה מאפשרת לחזור לוונציה הרומנטית והססגונית, ולהיחשף לפרשנות חדשה למושג ה”מסיכה” : גילוי והסתרה, כיסוי וחשיפה, פרכוס ויופי לעומת כיעורה של הצביעות. התערוכה מוצגת בימים אלה בכנסת ישראל.
