אתמול כתבתי על החשיבות העצומה באיזון ובהתקדמות קדימה באמצעות בחירה בעשייה. והיום אני רוצה לומר משהו גם בזכות העצירה. נכון העשייה חשובה אבל גם לנוח זה פועל.
גם המקום שבו אנשים מפחדים לעצור או לקחת חופש הוא לא מאוזן. האיזון הוא בדיוק התפר הדק בין העשייה לבין המנוחה.
הרבה אנשי בחרו להסתכל על ימי הסגר הכפויים כהזדמנות לחופש שלא היה מגיע אלמלא הוא נכפה עליהם. אני מבינה אותם מאוד. אני אדם שלא נח. ובשלב מסוים לפני 15 שנה אני מאמינה שזה גם מה שהביא אותי להיפגע קשות ממכונית שלא ראתה אותי יוצאת מרכב ופגעה בי בראש.
וגם אז אי אפשר לומר שבאמת עצרתי. אדם עם הפרעת קשב היפראקטיבית לא באמת יכול לעצור אלא אם הוא מסתייע בעזרה חיצונית או עושה תהליך מאוד עוצמתי ומגייס את כל כוח הרצון למשימה.
אז, לפני 15 שנה כשחזרתי להכרה ויכולתי לראשונה בחיי לנוח למדתי את החשיבות הגדולה של המנוחה בחיים. העבודה יכולה להיות ממכרת וחסרת גבולות ממש כמו כל התמכרות אחרת.
האיזון בחיים צריך גם את ההבנה שהעבודה תהיה שם גם מחר- כמו שהמשפט המקסים הזה מסביר. והיא מגיעה מהתרבות שבאופן אישי הפתיעה אותי מאוד. אז אם הרוסים יודעים שצריך לנוח לפעמים מהעבודה מי אני שאתווכח?
תמונת היער המקסימה צויירה ע”י האמנית לילי לויט קיבלה בעקבות עידן הקורונה את ההשראה והדרור ליצור סדרת ציורים חדשה של יערות והתעוררותו של הטבע. ללילי סגנון ייחודי ,והיא מציירת בצבעי שמן על קנבס ציורים גדולים של טבע ,עצים ויערות.
לויט, ילידת ירושלים, העיר בה עוצב נוף ילדותה ומהווה השראה לציוריה.
לילי מספרת כי בתקופה האחרונה, בייחוד בצל ה”קורונה טיים” התשוקה לצייר ולבטא סימפוניית צבעים בשלל קומפוזיציות הלכה וגברה והצבעים האביבייים הירוק והכתום העז הצהוב הקייצי שולטים בפלטת הצבעים הנוכחית שלה.
