“יש כאלה שאומרים לי שאני צריך לשכוח מכדורגל. אולי אני צריך לשכוח לנשום.” ~ ז’ראר הוייה

יש מי שהימים האחרונים בשבילם הרבה יותר מקורונה /בחירות היו ימי כדורגל. גילוי נאות- אני לא אחת מהם אבל הבן שלי שחגג בדיוק ביום ראשון 10 כן. והוא ואבא שלו- אהוב ליבי ישבו יחד לצפות במשחק שידע כמה רגעים גדולים כמו שהם סיכמו לי בבוקר.

הדיון הגדול שלהם התמקד לא בגולים או בטקטיקות המשחק מסתבר, אלא דווקא בעובדה שהמשחק התנהל ללא קהל ובכל זאת היו שאגות של קהל – הם התלבטו אם זה היה טוב או לא.

ואז שאלו אותי מה דעתי? ואני השבתי ש”כמו שעבור הקהל הכדורוגל הוא החיים כך עבור השחקנים הרעש מהיציעים לפעמים לא פחות חשוב מהמשחק עצמו. הרעש של הקהל מזכיר להם שהמוני אנשים צופים בהם ומלווים אותם בכל צעד- ונכון שזה אקט פסיכולוגי אבל הוא גם טוב לנו הצופים”.

הם לא הסכימו מיד אבל הבן שלי בא אלי אתמול בלילה ואמר לי שחשב על זה וזה באמת נכון – יש משהו בקולות שמאוד משפיע. ושהוא מסכים עם מה שאמרתי. וברגע הזה אני זכרתי לנשום ולהרגיש את ההנאה הגדולה שיש בשיח פתוח וחופשי עם ילד, שבמקרה שלו גם נמצא לא מעט מול עדשת המצלמה בעצמו וצריך כמו הרבה אנשי במה וספורט את העידוד מהיציע ואת הביטחון.

בחודשים האחרונים אני מרגישה שקשה לי לנשום – גם בגלל החום שבדרך כלל אני מהחסידות הגדולות שלו , המסיכה שלא יורדת לי מהפנים כמעט מקשה עלי מאוד לנשום. וגם המחשבה שלא עוזבת אותי שיש אנשים שמאוד קשה להם – הרבה יותר ממני שלא עובדים כבר יותר מחצי שנה ואין להם אופק.

ואז הגיעו העיריות – ועשו מעשה והתחילו לאפשר הופעות במרחבים הפתוחים והאומנים מתחילים להרגיש אופק ואני שמתי לב שהנשימה שלי השתפרה.

אם אפשר היה לאפשר משחקים בליגת האלופות בלי קהל – אפשר גם לקיים מופעים בדרכים יצירתיות שיאפשרו אוורור ונשימה בריאה יותר לכולנו שצריכים קצת אופק ורגעים של שמחה.

אז היום אני בסימן נשימה נכונה ובהמשך תעלה כתבה בטור חדש של מרגלית נועם על נשימה נכונה – ששווה ממש לקרוא ולעקוב.

ואי אפשר לא לסיים עם השיר המושלם של שירי מיימון שכתבה הדס כהן והלחינה מורן דויד- נשימה!

התמונה שבחרתי לשלב נעשתה היצירה נעשתה על גבי פלטת מתכת שנמצאה באזור הזבל במוסך של סשה- אמנית רחוב וצוירה בצבעי אקריליק על מתכת בקוטר של 55 ס”מ. ליצירה היא קראה אופונופונו ובה היא מתארת דג עם הילה כשל קדוש, וכיתוב שהוא שיטת ריפוי שמקורה בהוואי, לפיה חזרה על מנטרות אלו מרפאה ומטהרת אירועים שליליים מחיינו.

הציור הזה ועוד רבים יוצגו בתערוכת Wild Plastic – תערוכת אמנות יחידה מסוגה בישראל, להעלאת המודעות לנזקי הפלסטיק בשיתוף עמותת הגל שלי, Billabong ישראל ו- Sea for yourself מבית האמן טל וידרמן. התערוכה תוצג במרכז עמותת “הגל שלי”, חוף הריביירה בת ים  (הגל שלי ב- Waze) ותיפתח ב- 1-9-2020 באירוע פתיחה בשעה 19:00 ותמשיך ב-2-8.09 מ 16:00 עד 23:00 (כולל שבת ) בשישי 4.9 מהשעה 11:00 עד 15:00

זו הפעם השלישית שהתערוכה מוצגת והשנה היא תתמקד השנה בנושא חדש ישן – “ArtCycle”, ותעסוק בבעיית זיהום הסביבה וקריאה לצרכנות נבונה, בדגש על מתן חיים חדשים למוצרים ישנים (Upcycle = שימוש חוזר יצירתי). אמנים נבחרים יתאגדו להשמיע את קולם, וישלבו ביצירותיהם משטחים וחפצים המיועדים להיזרק.

חלק מהיצירות יוצעו למכירה ו- 25% מכל מכירה יתרמו על ידי האמן לעמותת “הגל שלי”, המעניקה הזדמנות אמיתית לנערות ולנערים במצבי סיכון לעלות על הגל ולהצליח, דרך התמודדות מעצבת עם איתני הים, באמצעות גלישת גלים.