“שעמום פירושו חוסר יכולת לחיות את ההווה בצורה אישית בעלת משמעות.” ~ ויין דייר
אין ספק שהרבה יותר מהקורונה מאיים על בני האדם השעמום. העולם הרווי בתכנים ומוצרים שיצרנו בעידן השפע הוא תוצאה של ההתמודדות של בני האדם עם הפחד הגדול ביותר שלהם- להיות עם עצמם או כמו שנהוג לקרוא לזה – להשתעמם.
אבל אם לוקחים לרגע את המילה הזו – שיעמום- וחושבים עליה רגע מבינים שהיא מתייחסת למציאות שבה אין מוטיבציה/ אנרגיה לעשייה משמעותית אחרת. השיעמום בעצם מתאר מצב שבו הרצון האישי לעשייה משמעותית נמצא במקום נמוך. אבל במקום הזה של הפחד מהשיעמום נכנסים בלי שנשים לב לחלל הרגשות שלנו פחד, דיכאון ועוד רגשות שלא מסייעים לשיפור מצב הרוח.
וזו בעצם הסיבה המרכזית שהשעמום מפחיד לדעתי. השעמום משקף חוסר בחיוניות- חוסר ערך, בדידות ואלה בעצם כל הדברים שרוב האנשים בעולם כולו חווים בימים אלה. וזה אכן מבחן גדול מאוד לאנושות- אבל מה משמח אותי? בשיטוטי ברשתות החברתיות אני לא נתקלת יותר מדי בתיאורים של אנשים משועממים – להיפך. המון אנשים שעוסקים בפעילות גופנית בבית, אנשים שמבשלים, אנשים רוקדים, ואין סוף יוזמות יצירתיות וחיוביות לסייע לאנשים אחרים.
אז מה המסקנה שלי? שאם אנחנו מפחדים מהשעמום ולא רוצים לנצל את הזמן שנכפה עלינו להיות לבד בשקט עם עצמנו נפלא שלפחות מפיגים את השעמום עם עשייה חיובית ויצירתית- כי ככה גם לי יש על מה לכתוב וגם לי פחות משעמם…
התמונה של יונתן ליפו – מטפל באומנות שפתח לפני שבוע גלריה לציורי קורונה – ניתן לקרוא עליה בלינק
