“אם מישהו אוהב פרח, שבכל מיליוני הכוכבים יש רק אחד כמוהו, די לו להסתכל בכוכבים והוא כבר מאושר…”- הנסיך הקטן
אנטואן דה סנט-אכזופרי בספרו הנסיך הקטן יצר הרבה מאוד אמירות בלתי נשכחות שבין היתר הפכו לבעלות
משמעות כפולה ביום הזיכרון הודות לשיר המופלא שאת מילותיו כתב יהונתן גפן והלחין
שם טוב לוי- הנסיך הקטן מפלוגה ב‘.
השנה ליום הזיכרון יש משמעות גדולה ומכופלת היות והטקסים ואירועי הזיכרון בוטלו בעקבות הקורונה וכולנו מצויים בבתים כשבאמת רק הזיכרון הוא זה שמאחד אותנו – כל אחד זוכר אחרת, לכל אחד יש אדם אחר או כמה לזכור ביום הזה ונכון שהזיכרון לא מגיע ביום אחד אלא נמצא שם ונוכח כל הזמן- אבל אחד מהדברים היפים של הזיכרון הוא שאפשר להזמין אותו ולקרוא לו לבוא- וזה אחד מהדברים היפים לדעתי שיש בימי הזיכרון.
לפעמים כשהייתי מגיעה לטקס או לאירוע הרגשתי סוג של צער שבגלל הטקס תשומת
הלב שלי נודדת ולא מאפשרת לי להביא את אותם הזיכרונות של אהובי שאינם עוד…ובכל
שנה יש עוד שמות ופנים ואי אפשר לזכור את כולם בדקה אחת של דומיה ולכן דווקא השנה
אני חווה כבר מאתמול מעין שקט כזה שמאפשר לי לחשוב ולהיזכר באמת בתמונות
ובזיכרונות מרגשים ושמחים של חיים משותפים שהיו לכולנו יחד ולמרות העצב הגדול
שהיום הזה מביא עמו יש בזיכרון הזה נחמה גדולה.
אתמול הסתכלתי החוצה בלילה לכוכבים ונזכרתי במשפט המקסים הזה מתוך הנסיך הקטן וחייכתי. ואח”כ סיפרתי קצת לבן שלי בן ה-10 כמעט, הנסיך שלי, על כמה מהזיכרונות האלה על המדריך שלי בצופים יובל טוביה ז”ל , שהשפיע עלי ועל החברים שלי כשהייתי בגילו ושמלווה אותי עד היום, והראיתי לו את הספר שיצא לזכרו ותמונות וסיפרתי גם ועל חברים נוספים שליוו אותי בילדות ואינם עוד. והיום עמדתי בצפירה ביחד עם שני הבנים שלי – מה שלא היה מתאפשר לי בשום זמן אחר ואמרתי לעצמי שזכיתי.
התמונה של זיו פדינה שכל כך מתאימה לי היום היא מתוך תערוכה ווירטואלית של סטודנטים מ HIT- מכון טכנולוגי חולון שבה הם מציגים סדרת כרזות בנושא המעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות. בהנחייתה של רותם ישראל בשיתוף עם ארגון ה- Jewish Federation. לתערוכה הווירטואלית
